מילון מונחי פוריות

אדנומיוזיס  

אדנומיוזיס (Adenomyosis) – מצב רפואי בו רירית הרחם גדלה מחוץ לרחם – בתוך שריר הרחם, דבר העלול לגרום לרחם מוגדל כתוצאה מכיסי דם הנוצרים במהלך הווסת. ברוב המקרים, מצב רפואי זה מתאפיין בסימפטומים כגון: כאבי אגן במהלך המחזור החודשי, תחושת כאב במהלך הווסת או הביוץ, תחושת כאב בעת קיום יחסי מין ובעיות עיכול. טיפול ב-אדנומיוזיס מיושם בין היתר במסגרת טיפול כריתת רחם אשר אינו מיועד לנשים המעוניינות ללדת, טיפול הורמונאלי (התקן תוך רחמי), טיפול תרופתי המיועד לצרכי שיכוך כאבים וטיפולי פיזיותרפיה לרצפת האגן.

אוביטרל

אוביטרל (Ovitrelle) היא תרופה הורמונאלית המכילה בתוכה HCG סינטטי שלמעשה מחקה את פעולת ההורמון האנדוגני (LH). תרופה זו ניתנת בזריקה כ- 36 שעות לפני פעולת שאיבת ביציות במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית ומטרתה לתזמן את מועד הביוץ ו/או לגרום להבשלה של הביציות בזקיקים בטרם שאיבתן.

אוטרוגסטן

אוטרוגסטן (Uterogestan) היא תרופה המכילה בתוכה נגזרת של פרוגסטרון שהוא למעשה הורמון המשמש למטרות טיפול בבעיות גניקולוגיות שונות. תרופה זו מגיעה בתצורת טבליות והיא ניתנת בשני אופנים: מתן פומי (דרך הפה) ומתן וגינלי (נרתיקי), בהתאם לסיבה בגינה ניטלת התרופה. בהקשר של טיפולי הפריה חוץ גופית, אוטרוסטן ניתנת דרך הנרתיק והיא מיועדת למטרות תמיכה הורמונאלית בעובר בשלבי השתרשותו ברחם. כמו כן, התרופה ניתנת במצבים של הפריה ספונטנית בקרב מטופלות הסובלות מבעיות פוריות ו/או תפקוד שחלות לקוי.

אורגאלוטראן

אורגלטוראן (Orgalutron) היא תרופה השייכת לקבוצת התרופותGnRH והיא משמשת לצרכי טיפול בנשים המצויות בטיפולי פוריות ומתמודדות עם גירוי שחלתי. נטילת אורגלטוראן נועדה למנוע ביוץ בשלבים מוקדמים ופעולתה למעשה בולמת את פעילותו של ההורמון הגורם בין היתר להפרשת LH שהוא ההורמון האחראי על מועד תחילת הביוץ. השימוש בתרופה מאפשר למעשה לשלוט בזמן הביוץ ובכך לתזמן את המועד המתאים ביותר לצרכי טיפולי ההפריה.

אי ספיקה שחלתית מוקדמת

אי ספיקה שחלתית מוקדמת (POF) היא הפרעה הטרוגנית המרחשת בקרב אחוז אחד (1%) מכלל אוכלוסיית הנשים לפני גיל 40 ובקרב עשירית האחוז (0.10%) מאוכלוסיית הנשים לפני גיל 30. הפרעה מסוג אי ספיקה שחלתית מוקדמת היא למעשה כשל שחלתי הגורם למיעוט ביציות תקינות בשחלות. נשים הסובלות ממצבי אי ספיקה שחלתית מוקדמת, יתקשו להיקלט להיריון, כאשר רק 5 עד 10 אחוזים מהנשים עם POF עשויות להיכנס להיריון.

אי ספיקה של הגופיף הצהוב

הגופיף הצהוב הוא למעשה חומר הנוצר בשחלה לאחר הביוץ ומטרתו להפריש הורמון מסוג פרוגסטרון החיוני להתפתחות ההריון. במקרים (נדירים יחסית) מתרחשת הפרעה בתפקוד הגופיף הצהוב הידועה בשם אי ספיקה של הגופיף הצהוב. במצב זה, הגופיף הצהוב אינו מפריש את כמות ה-פרוגסטרון הנחוץ להתפתחות ההיריון ולכן ההיריון לא שורד. דרכי הטיפול במצבי אי ספיקה של הגופיף הצהוב מיושמות באמצעות זריקות "כוריגון" המכילות בתוכן את הורמון ההריון ו/או באמצעות תרופת אוטרוגסטן.

אי פריון

אי פריון היא הגדרה כוללת למצבים בהם קיים קושי ו/או חוסר יכולת להיכנס להיריון, כאשר ההגדרה הרפואית איננה מתייחסת למקרים בהם נוצרת התעברות אך לא מתאפשרת לידה תקינה. מצב של אי פריון מוגדר לאחר שבני זוג (בריאים וצעירים ללא גורמי סיכון למצבי אי פריון) אינם מצליחים להשיג היריון לאחר שנה במהלכה הם קיימו יחסי מין ללא אמצעי מניעה. הסיבות למצבי אי פריון הן רבות ומגוונות והן מחייבות בירור מקיף אצל רופא פוריות.

אימונוגלובולינים

אימונוגלובולינים ( Immunoglobulins) הם למעשה מקבץ של נוגדנים בדם הניתנים באמצעות עירוי תוך ורידי במסגרת בדיקות לבירור הגורם להפלות חוזרות ו/או מצבים של קרישיות יתר. כמו כן, אימונוגלובלינים ניתנים לצרכי טיפול במצבים בהם הגוף אינו מייצר כמות מספקת של נודגנים ו/או במקרים בהם קיים צורך באיזון המערכת החיסונית הפועלת בצורה לא תקינה.

ארגסט

ארגסט (Aragest), היא של תרופה המכילה בתוכה פרוגסטרון סינתטי והיא מיועדת לצרכי טיפול בדימום לא סדיר ובהפרעות שונות במחזור הווסת. תרופה זו ניטלת דרך הפה באמצעות טבליות במינון של 5 מ"ג כל אחת, ובנוסף לטיפול בדימומים לא סדירים היא משמשת גם למטרות טיפול בתסמיני גיל המעבר ואף לצרכי טיפול בסוגי סרטן שונים, וביניהם: סרטן הרחם וסרטן השד.

אקוויסט

בדיקת אקוויסט (הידרוסונוגרפיה) היא למעשה בדיקה המיושמת באמצעות אולטרא סאונד וגינלי והיא מיועדת לצרכי הערכת תקינות הרחם והחצוצרות. בדיקה מסוג אקוויסט מהווה את התחליף המודרני לצילום הרחם והיא מאפשרת קבלת אינפורמציה מקיפה ואמינה על תקינות חלל הרחם והחצוצרות, וכמו כן, מידע על איברי האגן השונים אותו לא ניתן להעריך באמצעות צילום הרחם.

אנדומטריומה

אנדומטריומה היא למעשה ממצא המתגלה בקרב נשים הסובלות מ-אנדומטריוזיס במסגרת בדיקות אולטרא סאונד. ממצא זה הינו ציסטה בשחלה בה מצוי נוזל דמוי שוקולד, ולכן היא ידועה גם בשם: ציסטת שוקולד. רופאים רבים סבורים כיום כי מצב של אנדומטריומה (ציסטה בשחלה) עלול להיות בעל השפעות מקומיות שליליות על רקמת השחלה, ולכן, הם ממליצים להסירה בטרם טיפולי הפריה. יחד עם זאת, אין עדות כי הסרת הציסטה תסייע להצלחת טיפולי ההפריה, ולכן, במקרים בהם מדובר בציסטות קטנות יחסית (פחות מ-4 ס"מ קוטר) אשר אינן מלוות בתסמינים, מתבצע מעקב אחריהן במהלך טיפולי הפוריות.

אנדומטרין

אנדומטרין (Endometrin ) היא סוג של תרופת פוריות נוספת המיועדת לנשים הנדרשות לטיפולי הפריה חוץ גופית IVF. תרופה זו, המכילה את הורמון ה-פרוגסטרון, נועדה לצורך עיבוי רירית הרחם והכנת הרחם לקליטת ההיריון. נטילת האנדומטרין מתבצעת במסגרת החדרת התרופה לנרתיק וזאת כהכנה לקראת שלב החזרת העוברים אשר נוצרו בתנאי מעבדה לרחמה של המטופלת. את התרופה המטופלת נדרשת ליטול בסיום מועד הביוץ ולמשך 14 יום עד למועד בדיקת הריון.

נטילת אנדומטרין מיועדת גם לנשים אשר אינן מייצרות כמות מספקת של פרוגסטרון שהוא למעשה הורמון נשי האחראי על עיבוי רירית הרחם לפני הריון. במצבים של מחסור בהורמון הפרוגסטרון, רירית הרחם אינה מתעבה והדבר עלול ליוצר קושי בקליטת ההיריון מכיוון שהביצית המופרית איננה יכולה להשתרש ברירית הרחם. סוגי תרופות נוספות המכילות את הורמון הפרוגסטרון כוללים את ה-אוטרוגסטן ואת ה-קרינון, שבדומה לאנדומטרין גם הן מוחדרות לנרתיק, את ה-ביפאסטון הניטל דרך הפה ואת ה-גסטון הניטל בזריקה תוך שרירית.

אנדומטריוזיס

אנדומטריוזיס (Endometriosis) היא מחלה גניקולוגית כרונית, דלקתית ותלוית אסטרוגן. מחלה זו פוגעת על פי ההערכות המקצועיות ב-10% מכלל הנשים בגיל הפריון, והיא נגרמת כתוצאה מהימצאותם של תאי רירית הרחם באזורים מחוץ לרחם, לרבות, חצוצרות, שחלות ואזורים נוספים בחלל הבטן ואזור האגן.

נשים הסובלות מחלת האנדומטריוזיס, נאלצות להתמודד עם כאבי אגן וגב חריפים במיוחד במהלך תקופת המחזור החודשי, וזאת בנוסף לכאבים במהלך קיום יחסי מין, בעיות שונות במערכת העיכול, קשיי פריון ועוד. מחלה זו, ממנה סובלים בעיקר נשים בגילאי 20 עד 40, מסווגת ל-4 סוגים עיקריים:

פריטונאלי – הופעת מוקדי אנדומטריוזיס שטחיים באזור אברי האגן
שחלתי – הופעת ציסטות שחלתיות
אדנומיוזיס – הימצאות תאי אנדומטריום בשריר הרחם
אנדומטריוזיס עמוק – חדירתם של מוקדי אנדומטריוזיס לעומק הרקמות כגון: מעי, שלפוחית, נרתיק וכו.

חשוב לציין שמחצית מהנשים המתמודדות עם מחלת האנדומטריוזיס, נאלצות להתמודד עם בעיות פוריות כאלו ואחרות המחייבות בירור מקיף לצורך טיפולי פוריות.

אסטנוספרמיה

אסטנוספרמיה (Asthenopermia) היא תנועתיות זרע פגומה המפחיתה בצורה ניכרת את סיכויי חדירת הזרע לביצית. אסטנוספרמיה מוגדרת כל אותם מקרים בהם במהלך בדיקת זרע נמצאו ערכים של פחות מ-40% בתנועתיות הזרע, והיא נחשבת לאחד מהגורמים העיקריים למצבי אי פוריות אצל גברים.

אנטיפוספוליפידים

תסמונת אנטיפוספוליפידים (APLA) היא למעשה מחלה אוטואימונית הגורמת להיווצרות קרישי דם בוורידים ובעורקים והיא נחשבת לאחד מהגורמים השכיחים להפלות חוזרות ולסיבוכים בהיריון. חשוב לציין שנשים בהריון המאובחנות בתסמונת אנטיפוספוליפידים נדרשות למעקב צמוד של רופא הריון בסיכון.

איקקלומין

איקקלומין (Ikaclomin) היא אחת מסוגי התרופות הוותיקות ביותר בתחום טיפולי פוריות והיא מצויה בשימוש כבר למעלה מ-40 שנה. תרופה זו מיועדת לצרכי גיוס זקיקים והשראת ביוץ והיא ניתנת לנשים אשר אינן מבייצות ו/או לנשים המתמודדות עם מצב של מיעוט ביוצים. תרופה זו ניטלת כ-טבליות דרך הפה ופעולתה נועדה להגביר את התהליכים הטבעיים המובילים לביוץ.

אספירין

אספירין היא תרופה ללא מרשם המשמשת לצרכי שיכוך כאבים והורדת חום. בהקשר של טיפולי פריון, תרופת אספירין ניתנת במינון נמוך של 75 עד 100 מ"ג ליום, כאשר מינון זה נועד להפחית את דביקות הטסיות האחראיות ליצירת קרישי דם. חשוב לציין שנטילת התרופה במינון נמוך אומנם נחשבת כבטוחה עבור נשים בהיריון אך היא אינה מומלצת לנשים התמודדות עם קיבה "רגישה" והפרעות קרישה ודימום, וכמו כן, במקרים בהם ידוע על רגישות לאספירין.

אסטרופם

אסטרופם (Estrofem) היא תרופה בטבליות הניתנת לנשים המצויות בטיפולי הפריה. תרופה מסוג אסטרופם מכילה בתוכה אסטרוגן מסוג אסטרדיול והיא ניתנת בעיקר לצרכי הכנת הרירית לשלב החזרת עוברים מופשרים. במקרים מסוימים, תרופה זו ניתנת כתמיכה בפעולת החזרת עוברים בהפריה רגילה ובמקרים בהם נעשה ניסיון לעבות את רירית הרחם במקביל לנטילת איקקלומין.

אסטרדיול

אסטרדיול (E2) הוא הורמון סטרואידי הנמנה על קבוצת ה-אסטרוגן והוא מהווה את ההורמון המרכזי מבין הורמוני המין הנשיים. הורמון אסטרדיול מופרש בין היתר על ידי הזקיקים בשחלה, כאשר רמות האסטרדיול בדם אצל נשים פוריות משתנה בין שלבי המחזור השונים. לפיכך, בדיקת רמתו בדם משמשת בין היתר להערכת התגובה לטיפולי הרשאת ביוץ.

אנטגוניסטים ל GnRH

תרופות המכילות אנטגוניסטים ל GnRH הן סוג נוסף של תרופות המיועדת לצרכי מניעת ביוץ מוקדם. תרופות אלו נועדו לחסימה מיידית של בלוטת יותר המוח האחראית לביוץ. תרופות אלו ניתנות באמצעות זריקה תת עורית והנפוצות שבהן כוללות את ה-צטרוטייד ואת ה-אורגאלוטראן. מכיוון שתרופות המכילות אנטגוניסטים חוסמות באופן מיידי את בלוטת יותר המוח, ניתן באופן מיידי (לאחר נטילתן) להתחיל בתהליך גירוי השחלות לצורך ייצור זקיקים המבשילים לביציות בדרך לביוץ המתוזמן בהתאם למועד שנקבע על ידי הרופא המטפל.

בדומה לכל תרופת פוריות אחרת, גם תרופות המכילות אנטגוניסטים ל GnRH ניתנות בהתאם למינון שנקבע בפרוטוקול הטיפולי בהתאם להנחיות הרופא המטפל ובהתאם למצבה הבריאותי הכללי של המטופלת, גילה, משקל גופה, מבנה שחלותיה וכדומה. חסימת פעולת בלוטת יותרת המוח באמצעות תרופות המכילות אנטגוניסטים היא זו המאפשרת את המשך הטיפול באמצעות תחילת טיפול תרופתי לצורך תזמון מועד הביוץ.

ביוץ

ביוץ הוא תהליך המהווה חלק בלתי נפרד מהמחזור החודשי והוא מתרחש בממוצע אחת ל-28 יום. בתהליך הביוץ, מתרחשת יציאה של ביצית מהשחלה ומשם היא "נודדת" אל החצוצרה. במקרים בהם ב-חצוצרה ישנם תאי זרע, הביצית עשויה להיות מופרית, כאשר "חלון ההזדמנויות" להפריית הביצית נמשך כ-24 שעות לערך. כפועל יוצא מכך, ניבוי מועד חשוב וחיוני לכל אישה המעוניינת להיכנס להיריון, כאשר אי – אילו בעיות בביוץ גורמות לאי – פוריות. כיום, ניתן לזהות את מועד הביוץ באמצעות בדיקת שתן ביתית במסגרתה ניתן לזהות את העלייה בהורמון LH המתרחש בין 12 ל-36 שעות לפני הביוץ.

בראוול Bravelle

בראוול Bravelle היא סוג של תרופה לא סינטטית בה מצוי חומר פעיל של הורמון FSH. תרופה זו ניתנת באמצעות זריקות למטרת הרשאת ביוץ, כאשר החומר הפעיל בתרופה (הורמון FSH הורמון מגרה זקיק) מחקה את פעולת ההורמון המופרש על ידי בלוטת יותרת המוח הקדמית.

בקיעה (HATCHING)

טיפולי פוריות משלבים בתוכם מגוון רחב של טכניקות טיפוליות המיועדות לצרכי התאמה בין אופי וסוג הטיפול לבעיית הפוריות ממנה סובלת המטופלת. אחת מאותן טכניקות היא פרוצדורה רפואית הידועה בשם בקיעה (HATCHING). טכניקה זו היא למעשה פעולת חיתוך של מעטפת הביצית למטרות יצירת "חלון" בגודל מזערי דרכו תתרחש בקיעת העובר לאחר השתלתה של הביצית המופרית ברחם במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית.

טכניקת הבקיעה, מיושמת בשני מקרים עיקריים:

בכל אותם מקרים בהם המטופלת באמצעות טיפולי הפריה חוץ גופית הינה מבוגרת באופן יחסי
בכל אותם מקרים בהם מעטפת הביצית של המטופלת הינה עבה באופן יחסי
פעולת בקיעה (HATCHING) מתרחשת בתנאי מעבדה בשלב תהליך ההפריה המתקיים בטיפולי הפריה חוץ גופית, במסגרתו תאי הזרע מתמזגים עם הביצית. פעולה זו מצטרפת לשורה ארוכה של פרוצדורות רפואיות המיושמות במסגרת טיפולי פוריות בכלל וטיפולי הפריה חוץ גופית בפרט, וביניהן: פעולת הכנה והשבחה של תאי הזרע לקראת תהליך ההפריה.

בלסטוציסט

בלסטוציסט הידוע גם בשם כיסתה ראשונית הוא למעשה המבנה שנוצר בשלבי התפתחות ראשוניים של עוברים. מבנה זה נוצר בחלל המכונה מורולה, כחמישה ימים לאחר ההפריה, כאשר גודלו של בלסטוציסט הוא 0.1-0.2 מ"מ והוא מורכב מ-200 עד 300 תאים העוברים תהליך התחלקות מהיר. בהמשך, הבלסטוציסט עובר השרשה אל דופן הרחם והתפתחותו מובילה לתהליך הידוע בשם גסטורלציה.

בלוטת יתרת המוח (היפופיזה)

בלוטת יתרת המוח הידועה גם בשם היפופיזה היא בלוטה קטנה הממוקמת בבסיס הגולגולת ומתת למוח הגדול. משקלה 0.5 גרם וקוטרה 1 ס"מ ותפקידה להפריש הורמונים שונים כגון: TSH, FSH, LH ופרולקטין. הורמונים אלו נועדו לווסת תהליכים שונים בגופנו, וביניהם: פוריות.

בלוטת יותרת הכליה (האדרנל)

בלוטת יותרת הכליה הידועה גם בשם אדרנל היא למעשה אחת משתי בלוטות אנדוקריניות שכל אחת מהן מצויה על המשטח העליון של הכליה. פעילותן של בלוטות אלו, על אף שמן, שונות מתפקיד הכליה ותפקידן לווסת את האיזון הנחוץ לתפקודי גוף שונים באמצעות הפרשת הורמונים מסוג קורטיזול ו-אנדרנלין. הורמונים אלו המופרשים באמצעות בלוטת יותרה הכליה (האדרנל), משפיעים בין היתר על יכולת תפקוד הגוף במצבי לחץ.

בלוטת התריס

בלוטת התריס הידועה גם בשם בלוטת המגן היא בלוטה השייכת למערכת האנדוקרינית בגוף האדם והיא מצויה בצוואר מתחת לגרוגרת. תפקידה של בלוטת התריס הוא להפריש הורמונים שונים האחראים בין היתר על קצב חילוף החומרים (מטבוליזם) בגוף, כאשר חסר בכמות ההורמונים המופרשים על ידי בלוטת התריס עלולה לגרום לבעיות אי פריון בקרב נשים וגברים.

ביפאסטון Biphaston

ביפאסטון היא תרופה המכילה בתוכה נזגרת של הורמון ה-פרוגסטרון והיא ניתנת לתמיכה בהיריון. תרופת ביפאסטון Biphaston מיועדת בעיקר לנשים המצויות לאחר טיפולי הפריה חוץ גופית, וזאת לנוכח העובדה שהתרופות השונות אותן הן נטלו למטרות דיכוי הביוץ העצמוני, עלול לגרום לניוון מוקדם של הגופיף הצהוב ובכך נוצר חסר בהורמון הפרוגסטרון. תרופת ביפאסטון Biphaston ניטלת דרך הפה באמצעות שתי טבליות של 10 מיליגרם ליום.

בדיקת היריון ביתית

בדיקת היריון ביתית היא למעשה ערכה פופולאריות שמטרתה בדיקת הימצאותו של הורמון ההיריון (HCG) בשתן. הערכה מורכבת ממוט בדיקה שעל גביו שני פסי צבע, האחד משמש למטרות ביקורת והשני לבדיקה עצמה, כאשר פס הביקורת משנה את צבעו בכל מקרה ואילו צבע פס הבדיקה משתנה במידה ומצוי הורמון ההיריון בשתן. במקרים בהם מופיעים 2 פסי צבע, תוצאת הבדיקה היא חיובית ובמידה ורק פס הביקורת משנה את צבעו תוצאת הבדיקה היא שלילית.

בדיקת זרע

בדיקות זרע נעשות כחלק בלתי נפרד מהליך הבירור הראשוני לאיתור בעיות פריון אצל בני זוג המתקשים להיקלט להריון טבעי. בדיקות אלו נועדו לאבחן בעיות פוריות כאלו ואחרות אצל הגבר והן מיושמות באמצעות נטילת דגימות זרע המועברות למעבדות בדיקה. במעבדות השונות, נערכת בדיקת זרע על פי ערכים שונים המאפשרים לקבוע האם מדובר בבדיקת זרע תקינה ו/או ממצאי בדיקה המחייבים פתרון ייעודי לבעיה.

בין יתר הקריטריונים המשפיעים על ממצאיהן של בדיקות הזרע נכללים: נפח (כמות הזרע), חומציות, ריכוז הזרע, תנועתיות הזרע ומבנה תאי הזרע. כל ממצא חריג מהערכים המוגדרים כתקינים, עלול להעיד על בעיית פוריות כזו או אחרת המחייבת פתרון מקדים למטרות טיפולי הפריה כאלו ואחרים. ברוב המקרים, נהוג לקיים מספר בדיקות זרע במרווחים של 30 יום לפחות מבדיקה לבדיקה, וזאת לנוכח העובדה שנתוני הזרע משתנים מעת לעת. לפני קיומה של בדיקת זרע, הנבדק נדרש להימנע משפיכה במשך יומיים עד חמישה ימים לפני הבדיקה.

בדיקת חדירות הזרע

בדיקת חדירות הזרע היא טכניקת בדיקה הידועה גם בשם: בדיקת הביצית האוגרת. בסוג זה שלב בדיקה, הזרע משולב עם ביציות אוגרות וזאת במטרה לבדוק את יכולותיו לחדר את הביציות. טכניקת בדיקות חדירות הזרע היא טכניקת בדיקה יקרה אשר איננה מניבה תוצאות חד משמעיות, ולכן היא איננה מקובלת כיום, אך בעבר היא שימשה למטרות הערכת יכולות ההפריה של הזרע.

בדיקת פאפ (PAP)

בדיקת פאפ (PAP) הידועה גם בשם בדיקת PAP SMEAR היא למעשה בדיקת סקר המשמשת למטרות איתור מוקדם של סרטן צוואר הרחם ואיתור מחלות דלקתיות העלולות להיווצר בצוואר הרחם. באמצעות בדיקת פאפ (PAP) ניתן לאתר תאים ממאירים ו/או תאים טרום ממאירים העלולים להימצא בצוואר הרחם, ובהתאם לממצאי הבדיקה, הנבדקות מופנות לקבלת טיפול מתאים.

בדיקת ריר צוואר הרחם לאחר קיום יחסי מין (PCT)

בדיקת( PCT (POST COITAL TES היא למעשה בדיקת ריר צוואר הרחם לאחר קיום יחסי מין והיא מיועדת לצרכי בדיקת איכות הזרע בעיקר בקרב גברים מהמגזר הדתי/חרדי. בדיקת ריר צוואר הרחם לאחר קיום יחסי מין (PCT) מתאפשרת אך ורק בימים סביב יום הביוץ, כאשר האישה נדרשת להגיע תוך מספר שעות (לאחר מועד קיום יחסי המין) לבדיקה במרפאה. במהלך הבדיקה ניטלת ממנה דגימה מריר צוואר הרחם ובאמצעות מיקרוסקופ בודקים תנועה של זרעונים.

גונל (Gonal F)

סוג של תרופה סינטטית המשמשת להשריית ביוץ והריון בקרב נשים ולהשריית יצירת זרע בגברים. תרופה מסוג גונל (Gonal F) מכילה בתוכה את הורמון ה-FSH והיא ניתנת בזריקות. תרופה זו מהווה חלק מהפרוטוקול הטיפולי במקרים מסוימים של חוסר פוריות.

גופיף צהוב

גופיף צהוב (Corpus Luteum) הוא למעשה מבנה הורמונלי הנוצר מהזקיק השחלתי המצוי בשחלה לאחר הביוץ. מבנה הורמונלי זה מכונה גופיף צהוב מכיוון שהוא עובר תהליך שינוי הידוע בשם: "הצהבה" במקרים בהם מתרחשת הפריה ולאחר הביוץ הוא מתחיל להפריש פרוגסטרון שהוא למעשה הורמון שמטרתו לתמוך בהשרשת העובר. הגופיף הצהוב מתנוון בשחלה במהלך ההיריון ולאחר שישה חודשים לערך הוא הופך לגופיף לבן או לרקמת צלקת לבנה.

גיל האישה

גילה הכרונולוגי של האישה מהווה את אחד מהגורמים המשפיעים ביותר על פריונה, כאשר מחקרים שונים בתחום הפוריות, מעידים כי כל אישה (ללא בעיית פוריות) מצויה בשיא פוריותה בין גיל 20 ל-35. מגיל 35 ואילך חלה דעיכה משמעותית בפוריות האישה, כאשר סיכויי ההיקלטות הטבעית להריון הולכים ופוחתים. הסיבות לכך הן ירידה באיכות הביציות ובכמות ההורמונים, דבר העלול להוביל לביוץ לא סדיר ובעיות נוספות בביוץ המקשות למעשה על תהליך היקלטות להיריון. כמו כן, גיל האישה משפיע על מערכת הרבייה בכללותה, כאשר כל איברי הרבייה הנשיים עוברים אי – אילו שינויים במהלך השנים העלולים להשפיע בצורה כזו או אחרת על כושר הפוריות. שינויים אלו כוללים בין היתר ירידה בעובייה של רירית הרחם עם השנים, המקשה על קליטת הריון.

בהקשר של טיפולי פוריות המיועדים לנשים ו/או זוגות המתמודדים עם בעיית פוריות כזו או אחרת, גיל האישה מהווה גורם משמעותי בבחירת סוג הטיפול וסוגי התרופות הנלוות אליו.

גונדוטרופינים

גונדוטרופינים הם הגדרה לכל אחד מההורמונים המיוצרים באמצעות בלוטת יותר המוח הקדמית, ומטרתם לגרות את האשכים ו/או את השחלות לייצור הורמוני מין, תאי זרע או ביציות. הורמונים אלו משתחררים אל זרם הדםמ-GnRH שהוא למעשה הורמון משחרר גונדופרופינים מבלוטת יותרת המוח הקדמית, כאשר ההורמונים העיקריים הידועים בשם גונדוטרופינים הם הורמון FSH והורמון LH.

גונדוטרופין כוריוני אנושי

גונדוטרופין כוריוני אנושי הוא למעשה הורמון HCG המופרש בגוף בשני מצבים: במהלך היריון ובמהלך התפתחות סוגים שונים של סרטן. תפקידו של גונדוטרופין כוריוני אנושי הידוע גם בשם הורמון הריון (בטא HCG)  הוא לקיים תמסורת הורמונאלית עם הגופיף הצהוב, ובכך, לייצר צמד הורמוני המין הנשיים: אסטרוגן ו-פרוגסטרון המסייעים לעובר המצוי בשלבי ההתפתחות הראשוניים להיקשר אל דופן הרחם.

גיפט GIFT

GIFT הם ראשי תיבות של GAMETE INTRAALLOPIAN FERTILIZATION שהוא למעשה תהליך החזרה של תאי זרע וביציות ישירות לחצוצרה, וזאת במסגרת תהליך שאיבת ביציות ללא הפרייתן בתנאי מעבדה. תהליך מסוג גיפט GIFT מיושם במקרים מסוימים של טיפולי אי פוריות והוא מתבצע באמצעות לפרוסקופיה ברוב המקרים.

גירוי יתר שחלתי OHSS

רוב הנשים הנדרשות לטיפולי פוריות, מקבלות טיפולי הורמונאלי שמטרתו לעודד גירוי של השחלות וזאת על מנת להגדיל את כמות הביציות הבשלות המיועדות להפריה. במקרים מסוימים, הטיפול התרופתי הניתן עלול להוביל למצב בו השחלות מגיבות בצורה מוגזמת ורמת ההורמונים עולה מעבר לרצוי. מצבים אלו ידועים בשם תסמונת גירוי יתר שחלתי OHSS.

תסמונת OHSS (Ovarian hyperstimulatio syndrome) מופיעה במספר דרגות: דרגה קלה, בינונית וחמורה, כאשר כל דרגה עלולה להיות מלווה בתסמינים כאלו ואחרים. יחד עם זאת, חשוב לציין שמדובר בתסמונת החולפת מעצמה, כאשר לנשים המאובחנות בתסמונת ו/או בקרב נשים עם גורמי סיכון להופעתה של תסמונת גירוי יתר שחלתי OHSS, ניתן טיפול תומך שמטרתו מניעת סיבוכים העלולים להתפתח כתוצאה מריכוז של דם ונוזלים. במקרים בהם מדובר בדרגת תסמונת קלה או בינונית, ניתן טיפול תרופתי של תרופות כנגד כאבים ובדיקות ואילו בדרגת תסמונת חמורה המטופלת נדרשת לאשפוז ולקבלת עירוי נוזלים.

גלוקופאג' או גלוקומין (מטפורמין)

גלוקפאג' הידועה גם בשם גלוקומין (מטפורמין) היא סוג של תרופה המשמשת למטרות ויסות של רמות הגלוקוזה. תרופה מסוג גלוקפאג' או גלוקמין (מטפורמין) ניתנת לנשים המתמודדות עם שחלות פוליצסטיות, מצב הגורם להפרעות ובעיות בביוץ, וכפועל יוצא מכך, לבעיות אי פריון.

גסטון (Gestone)

זריקות טיפוליות המכילות בתוכן נגזרת של הורמון ה-פרוגסטרון שהוא למעשה הורמון שמטרתו לתמוך בהשרשת העובר. זריקות מסוג גסטון (Gestone) ניתנות לנשים המצויות בטיפולי פוריות, וזאת כחלק מטיפול תומך בעובר בשלב בו הוא משתרש ברחם ואמור להתפתח.

דילול עוברים

דילול עוברים הידוע גם בשם הפחתת עוברים הוא מושג מקצועי המיועד לצרכי תיאור פעולה שמטרתה הפסקה של עובר אחד יותר במקרים של הריון מרובה עוברים. פעולת דילול עוברים מתבצעת ברוב המקרים סביב השבוע ה-7 של ההיריון ולכל המאוחר סביב השבוע ה-12, כאשר בשבוע ה-7 של ההיריון היא מתבצעת בגישה הוגינאלית ותחת הרדמה כללית, כאשר פעולת שאיבת העובר זהה לפעולת שאיבת ביציות. פעולת דילול עוברים המתבצעת סביב השבוע ה-12 של ההיריון מתבצעת באמצעות הזרקת אשלגן כלוריד ללב העובר אותו רוצים לדלל דרך דופן הבטן והיא דומה לפעולת דיקור מי שפיר.

דקסאמתזון  Dexamethasone

סוג של סטרואיד המשמש למטרות דיכוי של המערכת החיסונית לצורך מניעת דלקות. השימוש בתרופה מסוג דקסאמתזון  Dexamethasoneמיועד בין היתר לצרכי טיפול בבצקות ומניעת הקאות הנמנות על תופעות הלוואי של הטיפול הכימותרפי. כמו כן, תרופה זאת ניתנת במסגרת טיפולי פריון לצורת דיכוי הפרשת הורמונים זכריים המופשרים מבלוטת יותר הכליה.

דקפפטיל  (Decapeptyl) 

דקפפטיל  (Decapeptyl) היא תרופה נוספת (בדומה ל- דיפרלין (Diphereline) המשמשת למטרות עיכוב ו/או דיכוי של הביוץ העצמוני. תרופה זו ניתנת לנשים המצויות בהליכי הפריה חוץ גופית והיא משלבת בתוכה נגזרת סינטטית של הורמון ה- LHRH.

דיפרלין (Diphereline)

דיפרלין (Diphereline) הוא השם המסחרי של תרופה סינתטית הניתנת לנשים המצויות בטיפולי הפריה חוץ גופית ומטרתה לעכב אל הביוץ העצמוני. תרופה מסוג דיפרילין (Diphereline) היא למעשה גרסה סינתטית של הורמון ה-LHRH המופרש מיותרת המוח ואחראי בין היתר על הורמון ההצהבה (LH) הנדרש להבשלת זקיקים והפיכתם לגופיף צהוב. תרופה זו משמשת גם לצרכי טיפולי באנדומטריוזיס.

דהא (DHE)

דהא (DHE) הם ראשי תיבות של די.הידרו. אפי. אנדרוסטרון שהוא למעשה הורמון סטרואידי המופרש באופן טבעי על ידי בלוטת יותרת הכליה. בשנים האחרונות, דהא (DHE) היא גם של תרופה ניסיונית שמטרתה להוביל לשיפור של התפקוד השחלתי בקרב נשים המצויות בגיל המעבר ומתקשות להרות. חשוב לציין שמכיוון שמדובר בתרופה ניסיונית איך עדיין מחקרים מקיפים התומכים ביעילותה.

דוסטינקס (Dostinex)

דוסטינקס (Dostinex) היא תרופה הניטלת בטבליות והיא משמשת למטרות טיפול במצבים של עודף בהורמון החלב (פרולקטין) המצוי בדם. תרופה זו מפחיתה את הפרשת ה-פרולקטין באמצעות תאים המצויים בבלוטת יותרת המוח. בנוסף, דוסטיקנס (Dostinex) משמשת גם לדיכוי הפרשת חלב בנשים המעוניינות להפסיק להניק.

דיאתילסטילבסטרול (DES)

דיאתילסטילבסטרול (DES) היא תרופה סינטטית בה נעשה שימוש בעבר לצורת מניעת הפלות, לידה מוקדמת ובעיות נוספות הקשורות לתקופת ההיריון. תרופה זה "מחקה" את פעילותו של ההורמון הנשי (אסטרדיול) והשימוש בה הופסק לאחר שנמצא קשר בין נטילתה לבין היווצרותם של מומחים רחמיים ומחלות קשות ביילודים שאמותיהם נטלו את התרופה במהלך ההיריון.

דבק ביולוגי

בגוף האדם פועל מנגנון ביוכימי טבעי המכונה דבק פיברין (מורכב מחלבון פיברין) שמטרתו איחויי פצעים ועצירת דימומים. דבק ביולוגי הוא למעשה נוזל המיוצר בתנאי מעבדה והוא מכיל בתוכו את מרכיבי הקרישה שבדם והעור. לעיתים, נעשה שימוש בסוג של דבק ביולוגי כתוסף לעוברים בטיפולי פוריות וזאת על מנת להדביק את העובר לחלל הרחם, אך טיפול זה איננו נפוץ ויעילותו איננה נתמכת במחקרים.

הזרעה תוך רחמית – IUI

הזרעה תוך רחמית הידועה גם בשם: IUI (intrauterine insemination הזרעה מלאכותית), היא למעשה סוג של טיפול פוריות המיועד למקרי אי פוריות "קלים" באופן יחסי, במסגרתו, דגימת זרע איכותית ו/או כזו העוברת השבחה, מוזרקת באופן ישיר לרחם האישה. פעולה זו מייתרת למעשה את "המסלול" אותו צריכים לעבור תאי הזרע דרך הנרתיק ובכך היא מאפשרת לכמות גדולה של תאי הזרע להגיע ישירות לרחם ולאזור בו יכולה להתרחש ההפריה. ברוב המקרים, טיפולי הזרעה תוך רחמית – IUI מיועדים לזוגות המתמודדים עם בעיות באיכות הזרע של הגבר ו/או בעיות בקרב האישה המונעות למעשה מתאי הזרע להגיע לחצוצרות. כמו כן, טיפולי ההזרעה המלאכותית מיועדים למקרים בהם נעשה שימוש בתרומת זרע על ידי נשים פוריות.

במקרים מסוימים, טיפולי הזרעה תוך רחמית – IUI מיושמים לאחר מתן טיפול הורמונאלי לאישה, וזאת מתוך מטרה להגדיל את כמות הזקיקים המבשילים והמבייצים. במקרים אלו, ניתנת גם זריקה שמטרתה לעודד ביוץ וזאת מכיוון שמועד ההזרעה חייב להיות מתוזמן עם מועד הביוץ.

החזרת ביצית לחצוצרה

החזרת ביצית מופרית באופן ישיר אל החצוצרה, היא שיטת החזרה הידועה גם בשם : החזרת ביצית לחצוצרה. שיטת החזרה זו, מיושמת במסגרת טיפולי פוריות המותאמים אך ורק לנשים שלהן חצוצרה אחת תקינה לפחות, והיא מבוססת על ההנחה הרפואית לפיה סיכויי ההיקלטות של הביצית המופרית בחצוצרה הינם גבוהים יותר מכיוון שהחצוצרה מהווה את הסביבה הטבעית להתפתחות העובר.

החזרת ביצית לחצוצרה, היא שיטת החזרה המיועדת בעיקר לזוגות המתמודדים עם  עקרות בלתי מוסברת ו/או בעיה בתאי הזרע כסיבה לאי פוריות. פעולת החזרתה של ביצית מופרית (בתנאי מעבדה) מתרחשת כיומיים – שלושה לאחר הפרייתה, כאשר החזרתה לחצוצרה מאפשרת שהות נוספת של העוברים הצעירים בחצוצרה בדרכם אל רירית הרחם. הפעולה עצמה מיושמת באמצעות הליך לפרוסקופיה המבוצע תחת הרדמה כללית, ולכן, שיטת החזרה זו מוצעת בעיקר לזוגות המתמודדים עם מספר ניסיונות כושלים של טיפולי הפריה חוץ גופית במסגרתם העוברים מוחזרים לרירית הרחם לאחר 5-6 ימים מיום הפריית הביצית.

החזרת עוברים מוקפאים

עוברים מוקפאים הם למעשה ביציות מופרות שטרם הוחזרו לרחם במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית, כאשר בכל מחזור טיפולים נהוג לשמור בהקפאה מספר ביציות מופרות לצורך החזרתן בסבבי הטיפול הבאים במידת הצורך. תהליך החזרת עוברים מוקפאים מתאפשר באמצעות מספר שיטות כדלקמן: במחזור טבעי, במחזור הורמונאלי מלאכותי ובמסגרת משרי ביוץ. ברוב המקרים, נדרש טיפול הורמונאלי הכולל: נטילת אסטורגן שמטרתו לעבות את רירית הרחם והכנתה לקליטת הריון וטיפול בפרוגסטרון בסמוך לזמן המיועד להחזרת העוברים לחלל הרחם. לצורך הקפאת העוברים,

המטופלת נדרשת לתת את הסכמתה לכך ולחתום על הצהרה בתחילת טיפולי הפוריות. הקפאת העוברים היא פעולה המאפשרת למטופלת להימנע מביצוע פעולת שאיבת ביציות בתהליכי הפריה עתידיים.

החזרת עוברים מוקפאים מתבצעת ברוב המקרים כאשר טיפול פוריות לא הצליח להשיג הריון ונדרש מחזור טיפול נוסף, אך יחד עם זאת, העוברים המוקפאים נשמרים גם למקרים בהם האישה המטופלת תהיה מעוניינת להיכנס שוב להריון. העוברים המוקפאים אשר נוצרו בתהליך הפריה חוץ גופית, נשמרים בתוך חנקן נוזלי וניתן לעשות בהם שימוש לאורך זמן.

היסטרוסקופיה

בדיקות גינקולוגיות מהוות חלק בלתי נפרד מהליך הבירור המקדים הנעשה לצורך זיהוי בעיות פוריות. אחת מהבדיקות הגניקולוגיות היא בדיקת היסטרוסקופיה המאפשרת התבוננות ואבחון של חלל הרחם. בדיקה זו מיושמת באמצעות מכשיר אופטי המכונה היסטרוסקופ. מכשיר זה מחובר למצלמה המשדרת למסך הבדיקה תמונה ברורה של צוואר הרחם, חלל הרחם, מבנה הרחם, רירית הרחם ופיות החצוצרות. באמצעות בדיקה זו ניתן לאבחן באופן מדויק ממצאים לא תקינים המצויים באזורי הבדיקה.

השימוש בבדיקת היסטרוסקופיה אבחנתית נועד בין היתר לצרכי אבחון בעיות אי פריון וממצאים לא תקינים ברחם. כמו כן, קיים הליך רפואי המכונה היסטרוסקופיה ניתוחית המאפשר טיפול בכל אחת מממצאי הבדיקה האבחנתית, לרבות, כריתת פוליש או שרירן, כריתת מחיצה רחמית, הוצאת התקן תוך רחמי, ביצוע ביופסיה מרירית הרחם ועוד. כיום, נהוג לבצע הליך רפואי המשלב בין בדיקת היסטורסקופיה אבחנתית לבין היסטרוסקופיה ניתוחית, וזאת על מנת לטפל בבעיה התוך רחמית במהירות ולאפשר החלמה מהירה עם סיכוי נמוך של סיבוכים.

המחזור החודשי

המחזור החודשי הוא תהליך פיזיולוגי המתרחש בגופן של כלל הנשים המצויות בגיל הפריון באופן מחזורי ומדי חודש. תהליך זה מלווה במספר שלבים הכוללים את:

שלב הדימום (ווסת) הנמשך בין שלושה לשבעה ימים במהלכו הרחם מתכווץ והאישה מאבדת בין 20 ל-80 מיליגרם של דם.

• שלב התפתחות הזקיק במסגרתו בלוטת יותרת המוח מייצרת הורמון המאפשר יצירת מספר תאי זקיקים בשחלה, כאשר הזקיק המפותח ביותר מצליח לפלוט ביצית בשלה למטרות הפריה.
• שלב הביוץ במהלכו הביצית הבשלה יוצאת מתוך השחלה ועושה את דרכה אל החצוצרה. שלב זה הוא האחראי למעשה על פוריות האישה ולכן קיימת חשיבות רבה לידיעת מועד התרחשותו במהלך שלבי מחזור חודשי
• שלב הגופיף הצהוב במסגרתו הזקיק שהתפתח לביצית בשלה הופך למסת תאים הידועה בשם גופיף צהוב. בשלב זה, הגוף מייצר את הורמון ה-פרגוסטרון המיועד לצרכי הכנת רירית הרחם למטרות הווצרות בלסטוציסט והשרשת עובר.

במקרים בהם הביצית לא הופרתה היא איננה נקלטת ברחם ומתחיל מחזור חדש עם הופעת הדימום הוסתי.

הפריה חוץ גופית – IVF

טיפולי IVF הידועים גם בשם טיפולי הפריה חוץ גופית, הם למעשה מסגרת של טיפולי פוריות במסגרתם מתקיים מפגש בין תאי זרע לביצית בתנאי מעבדה, וזאת לאחר שמגופן של הנשים המטופלות נשאבות ביציות. עם היווצרות ההפריה, הביציות מועברות לאינקובאטור לצורך התחלקות תאים והיווצרות בלסטוציסט. החזרת העוברים במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית – IVF, מתרחשת כחמישה שישה ימים לאחר קיומו של המפגש בין תאי הזרע לביצית בתנאי מעבדה, כאשר האישה המטופלת נדרשת במהלך ימים אלו לקבלת טיפול הורמונאלי שמטרתו עיבוי רירית הרחם.

טיפולי הפריה חוץ גופית – IVFמהווים מסגרת טיפול מורכב ופולשני, ולכן, הם משמשים כאופציה טיפולית רק במקרים בהם לא ניתן לטפל בבעיית הפוריות באמצעות טיפול אחר ו/או במקרים בהם טיפולי פוריות אחרים לא השיגו את המטרה: היקלטות להיריון. בין יתר המקרים בגינם תדרשו לטיפולי הפריה חוץ גופית נכללים: עקרות בלתי מוסברת, מיעוט זרע, חסימה חלקית של החצוצרות, הידבקויות סביב החצוצרות והשחלות וחסימה דו צדדית של החצוצרות. כמו כן, טיפולי ההפריה החוץ גופית משמשים כאמצעי טיפול יחידי במקרי פונדקאות.

הקפאה והפשרת עוברים

שימוש בביציות מופרות ומוקפאות נעשה במקרים בהם נשים המטופלות בטיפולי הפריה חוץ גופית נדרשות לעבור מחזור טיפול נוסף, כאשר היתרון המרכזי הנלווה לפעולת הקפאה והפשרת עוברים נובע על רקע ההימנעות משלב גירוי השחלות שנועד לצורך יצירת ביציות ושאיבתן. החזרה של עוברים מוקפאים מיושמת לאחר הפשרתן מתוך מיכל החנקן הנוזלי בו הם נשמרו, כאשר תהליך ההחזרה מתבצע כדלקמן:

• בשלב הראשון העוברים מוחזרים אל חלל הרחם באמצעות צינורית עדינה אליה מחובר מזרק בו מצויים העוברים. התהליך עצמו מתבצע תחת מעקב אולטקסאונד בטני שמטרתו לוודא את תקינות תהליך ההחזרה
• לאחר סיום תהליך ההחזרה, המזרק ששימש לצורך העברת העוברים עובר בדיקת מעבדה על מנת לוודא של העוברים הוחדרו אל הרחם
• עם סיום התהליך, המטופלת נדרשת למנוחה של מספר שעות וחזרה איטית לפעילות מלאה

כ-שבוע וחצי לאחר תהליך החזרת העוברים המוקפאים, נהוג לבצע בדיקת דם היכולה להעיד על תחילתו של הריון, כאשר במקרים בהם הושג הריון, האישה המטופלת נדרשת לביצוע בדיקות נוספות ולנטילת תרופות הכרחיות להתפתחות תקינה של העובר, וזאת במשך שבעה שבועות מיום ההחזרה.

השבחת זרע

השבחה של תאי זרע היא פרוצדורה טיפולית לה נדרשים כלל הגברים בעלי איכות זרע ירודה וזאת בהתאם לממצאי בדיקת זרע אותה הם עברו לצורך טיפולי פוריות. טיפולי השבחת זרע נועדו לצורך איתור תאי זרע פעילים והגדלת סיכוייהם להפריה. במסגרת הטיפול, הזרע נשטף ותאי הזרע מופרדים מנוזל הזרע ולאחר מכן התאים עוברים תהליך מיון במהלכו נבחרים אך ורק תאי הזרע האיכותיים ביותר הנקבעים בהתאם לכושר תנועתם וצורתם התקינה. עם סיום התהליך, נעשה שימוש בדגימת הזרע שהושבחה ובאמצעותה ניתן לבצע טיפולי הזרעה תוך רחמית ו/או טיפולי הפריית ביציות במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית.

טיפולי השבחת זרע מיועדים לכלל הגברים המתמודדים עם איכות זרע ירודה ו/או במקרים בהם הסיבה לאי פריון איננה ידועה. יחד עם זאת, חשוב לציין שכיום יותר ויותר בוחרים לעבור טיפולי השבחה גם במקרים בהם לא קיימת בעיה בנוגע לתקינות הזרע, וזאת כהכנתם של תאי הזרע לצורך טיפולי הזרעה תוך רחמית ו/או טיפולי הפריה חוץ גופית.

השראת ביוץ

גרימת ביוץ הידוע גם בשם השראת ביוץ הוא למעשה טיפול פוריות הניתן לנשים המתמודדות עם בעיות והפרעות שונות בביוץ, כאשר המטרה הטיפולית היא להגביר את הסיכוי לקיומו של ביוץ תקין. טיפול זה ניתן באמצעות טיפול תרופתי שמטרתו ייצור מוגבר של אסטרוגן המסייע לגדילת הזקיקים והבשלת הביצית במהלך שלבי המחזור החודשי.

חשוב לציין שהשראת הביוץ מתבצעת באמצעות קבוצות שונות של תרופות שבחלקן נועדו לעודד יצירה של מספר ביציות ובחלקן נועדו למנוע את התרחשותו של הביוץ לפני הבשלת הביציות. תרופות אלו ניתנות לכל מטופלת בהתאם לפרוטוקול ביוץ המותאם בעבורה באופן אישי, וזאת לנוכח העובדה שלא ניתן לצפות מראש את האופן בו כל אחת מהמטופלות יגיבו לכל אחת מהתרופות להן הן נדרשות.

חשוב לציין, שבמצב טבעי, בכל ביוץ נוצרת ביצית בשלה אחת, אך במסגרת טיפולי פוריות, טיפול השראת ביוץ המיועד לצורך עידוד יצירת ביציות, נועד לצורך יצירתן של מספר ביציות וזאת מתוך מטרה להגדיל את סיכוי ההיקלטות להיריון.

במילים אחרות:

על מנת להגדיל את סיכוי הצלחתם של טיפולי הפריה חוץ גופית, נהוג להגדיל את מספר הביציות המיועדות להפריה, וזאת במסגרת תהליך המכונה השראת ביוץ. פעולה זו מיושמת באמצעות טיפול תרופתי הניתן ברוב המקרים בזריקות יומיומיות. בדומה לכל טיפול תרופתי אחר הניתן למטופלות במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית, גם הטיפול התרופתי המיועד לצרכי השראת ביוץ ניתן באופן פרטני לכל אישה ואישה וזאת בהתבסס על פרוטוקולים שונים המונהגים בטיפולי פוריות בהם קיים הכרח לקבלת טיפול תרופתי.

משך התהליך המכונה השראת ביוץ, תלוי בסוג הפרוטוקול בו נעשה שימוש, כאשר תחילת התהליך היא עם הופעת הדימום הווסתי וסיומו הוא בשלב שאיבת הביציות. המעקב אחר תגובה האישה המטופלת לטיפול התרופתי לו היא נדרשת, נעשה באמצעות בדיקות דם ובדיקת אולטרה סאונד. בדיקות אלו נועדו לעקוב אחר מספר הזקיקים המתפתחים וגודלם. עם הבשלת הביציות מתקיים שלב שאיבת הביציות.

ההורמון האנטי מלריאני (AMH)

הורמון האנטי מלריאני, אחראי על התפתחות הזקיקים בשחלות ועל בואו ובחירתו של הזקיק הדומיננטי מבין סך הזקיקים. בדיקת מידת ההורמון בדם, מתבצעת על ידי לקיחת דם והיא מהווה מדד נוסף הקשור בהערכת הרזרבה השחלתית.

הורמון ההצהבה (LH)

הורמון המופרש על ידי בלוטת יותרת המוח (מחלקו הקדמי של ההיפופיזה ומוגדר כמגרה ביוץ. הגופיף הצהוב, מגרה את האשכים ליצר אנדרוגן ואת השחלות לייצר פרוגסטרון. בנוסף, לוקח הורמון ההצהבה חלק בהבשלת תאי זרע ובהבשלת הביציות.

הורמון מגייס זקיקים (FSH)

הורמון באמצעותו מגייסים זקיקים בשחלות. ניתן למצוא אותו בתרופות פריון ובין היתר ב-גונל F ובפיורגון.

הורמון משחרר גונדוטרופינים (GnRH = Gonadotropin,Releasing Hormone)

הורמון שמשחרר את הורמוני ה- FSH וה- LH (הורמונים המצויים בבלוטת יותרת המוח). ההורמון מצוי בבלוטת ההיפותלמוס. כדי למנוע ביוץ עצמוני בתהליך ה- IVF , יש לדכא את הפרשת הורמון זה על ידי תרופות פריון לרבות צטרוטייד.

הורמון שלייתי אנושי (beta-HCG)

המונח מוכר כ "בטא" ומעיד על נוכחות הריון. את ההורמון מאתרים באמצעות בדיקת שתן ו/או דם – בהתאם לנוכחותו בדם ניתן להעיד על הריון ובהתאם לרמתו, ניתן להעיד על תקינות ההריון. הורמון שלייתי אנושי מיוצר על ידי השלייה וניתן לאתר אותו בדם, 14 יום לאחר ההתעברות. את הבדיקה לגילוי ההורמון יש לבצע בין שלושה לחמישה ימים לאחר התאריך המיועד של הווסת (במידה ולא הופיעה) ורמת ההורמון תגיע לשיא בין היום השמיני לאחר ההתעברות לבין היום ה – 12. אף על פי שאת הבדיקה ניתן לבצע בשתן, חשוב להבחין כי בדיקת הדם היא האמינה ביותר. לאחר תום הטרימסטר הראשון להריון, תחל ירידה ברמת ההורמון ולאחר הלידה הוא לא ימצא כלל בדם. במקרה בו התקיים מוות עוברי, תתקיים ירידה משמעותית ברמת ההורמון.

החזרה כפולה

בהחזרה כפולה, כשמה כן היא, מבצעים שתי החזרות, הראשונה ביום השני או השלישי לשאיבה – אז יוחזרו בין עובר לשני עוברים ואילו ההחזרה השנייה ביום החמישי לשאיבה (עד אז ימשיכו העוברים להתפתח בתנאי מעבדה), יוחזר עובר נוסף כבלסטוציסט.

הריון כימי 

הריון כימי הוא סיטואציה שכיחה המבטאת הפלה בשלבים המוקדמים מאוד של היריון על פי רוב לפני השבוע החמישי להריון – את ההיריון הכימי מזהים באמצעות בדיקת דם אך במקביל, לא נצפה שק הריון.

הידרוסאלפינגס

הידרוסאלפינגס פרושו, חסימה בקצה (המרוחק) של החצוצרה, מקור החסימה נובע מדלקות ישנות. הידרוסאלפינגס מוריד את סיכוי הכניסה להריון בתהליך הפריה חוץ גופית IVF ובעיקבות החסימה, עלול להתקיים הידרוסלפינקס שפרושה, הצטברות נוזלים בחצוצרה – הצטברות נוזלים זו, עלולה להכיל מתווכי דלקת אשר מגיעים אל חלל הרחם ופוגעים בהשתרשות ובעובר עצמו לאחר החזרתו אל הרחם. את ההידרוסאלפינגס ניתן להסיר באמצעות לפרוסקופיה ובכך מגדילים את סיכוי ההצלחה בהליך ה- IVF

החלון הפורה

מספר הימים ( 3-5 ימים קודם לביוץ וביום הביוץ עצמו), בהם יחסי מין תכופים, יגדילו את הסיכוי להריון.

הימים הבטוחים 

הימים בהם הסיכוי להיכנס להריון הוא נמוך מאוד. חשוב להבין כי שיטה זו אינה מומלצת, משום שקשה לחזות את הימים הבטוחים במאת האחוזים.

היפופיזה בלוטת יתרת המוח 

מיקומה בבסיס המוח וגודלה הוא כגרגר אפונה. ההיפופיזה מייצרת ומפרישה הורמונים אשר שולטים על בלוטות הורמונאליות, לרבות שחלות והאשכים. על ההיפופיזה שולט ההיפותלמוס.

הפלה מאיימת

הפלה מאיימת הוא מושג בו משתמשים בתנאי ומתקיים דימום וגינאלי בטרימסטר הראשון להריון. הפלה מאיימת מתרחשת בקרב כ – 20% מההריונות. על פי רוב הדימום מופיע בשל ההשרשה ו/או דימום מצוואר הרחם, מה שאינו מסכן את העובר.

הפלה דחויה (Missed Abortion)-

הפלה דחויה מתרחשת על פי רוב בטרימסטר הראשון להריון, בו נמצא ברחם העובר ללא דופק.

הפלה יזומה ("מלאכותית")

הפלה יזומה פרושה הפסקת הריון במודע על ידי רופא המתמחה בכך. הפסקת ההיריון יכולה להתרחש ממספר סיבות וביניהן הריון לא רצוי, סיבות רפואיות ו/או בעיות בהתפתחות העובר. הפלה יזומה במדינת ישראל, מעוגנת בחוק וכדי לבצעה באופן חוקי, יש לעמוד בקריטריונים הבאים:

אישה למטה מגיל 18 ולחילופין מעל לגיל 40. היה ותוצאת ההיריון היא מעבירה פלילית (אונס, גילוי עריות) ו/או מחוץ להריון. היה והעובר עתיד לשאת מום נפשי/רפואי.

הפלה בלתי נמנעת

הפלה בלתי נמנעת היא מצב בו יש דימום תוך רחמי לצד הרחבת צוואר הרחם וכל זאת ללא יציאה של תוצרי הריון. הפלה בלתי נמנעת מתרחשת עד השבוע ה- 20 להריון.

הפלה לא שלמה 

דימום רב נותר לאחר ההפלה, מה שמעיד על כך שחלק מההריון לא נפלט וצוואר הרחם נשאר פתוח. באמצעות בדיקת אולטרסאונד, ניתן לאתר את שאריות ההריון ברחם ולבצע הליך כירורגי להוצאת השאריות. הליך זה אינו דורש אישפוז אלא השגחה של מספר שעות התאוששות, לאחריהן תשוחרר האישה לביתה.

הפלה מזהמת / הפלה אלוחה (septic abortion)

הפלה אשר מתלווה אליה זיהום ברחם. בכל אחת מסוגי ההפלות (הפלה יזומה, הפלה בלתי נמנעת, הפלה כירורגית ועוד) יכולה להתרחש הפלה אלוחה. הפלה אלוחה נגרמת משום שבנרתיק האישה חיידקים אשר עוברים אל הרחם ויוצרים תחילה זיהום מקומי שעלול להתפשט במקרים הקיצוניים אל כל אברי הגוף. היה והזיהום מועבר אל מערכת הדם, מצויה האישה בסכנת חיים.

הסיבות להפלה מזהמת הן: מחלות המועברות באמצעות קיום יחסי מין, פקיעת קרומים וירידת מי שפיר, התקן תוך רחמי שלא הוצא בראשית ההיריון ועוד.

הפלות חוזרות

על פי האיגוד האמריקאי למיילדות ולגניקולוגיה, מי שחווה 2 הפלות ספונטניות (בלבד) רצופות, יוגדר כסובל מהפלות חוזרות והטיפול יינתן בהתאם. שכיחות הפלות חוזרות היא בין 1-5 אחוז ומקורן בהפרעות כרומוזומליות בעובר או בהוריו, הפרעות מבניות ברחם אך כ- 50% מהסיבות להפלות חוזרות הן לא יודעות.

הנצה (Assisted Hatching) 

הנצה היא שלב נוסף בדרך להריון המיוחל, בו העובר (בלסטוציסט) בוקע מהמעטפת על מנת להשתרש ברירית הרחם ההנצה מתרחשת ביום החמישי / השישי להתפתחותו. בתהליך הפריה חוץ גופית IVF , ניתן לבצע הנצה – דיקוק של מעטפת העובר מתוך אמונה שהליך ההנצה יסייע לעובר להשתרש ובאופן ישיר יעצים את הסיכוי להיכנס להריון.

הריון מחוץ לרחם 

בשמו הרפואי "הריון חוץ רחמי" הוא הריון שמתפתח שלא בחלל הרחם ומהווה סכנה ממשית (אם לא מאבחנים ומטפלים בכך במהירות) לאישה ההרה. ככל ומתפתחת בעיה, העובר במקום להתקדם אל חלל הרחם ולהשתרש שם, הוא נתקע בחצוצרה. הריון מחוץ לרחם יכול להתפתח בכל מקום ובין היתר: בשחלה, בחצוצרה, בצוואר הרחם, בחלל הבטן ולעיתים אף בצלקת הניתוחית (אם קיימת כזו) של ניתוח קיסרי שבוצע בעבר.

היפותלמוס

ההיפותלמוס ממוקם מעל בלוטת יותרת המוח ומתחת לתלמוס והוא אחראי בין היתר על ההתנהגות המינית ועל ויסות המערך ההורמונאלי בגוף.

הלוספרם 

בדיקה באמצעותה ניתן לבחון את איכות ושלמות הדנ"א בתאי הזרע.

וריקוצלה

וריקוצלה (Varicocele) מהווה את אחד מהגורמים השכיחים ביותר לבעיות פוריות בקרב גברים. הוריקוצלה היא למעשה בעיה פתולוגית העלולה להתפתח כבר בגילאים צעירים ולהחמיר עם השנים, וכל זאת ללא הופעת תסמינים כאלו ואחרים העלולים להעיד על הימצאות הבעיה. יחד עם זאת, חשוב לציין שבלא מעט מקרים, להימצאות הוריקוצלה אין כל השפעה קלינית על פוריותו של הגבר והדבר איננו מונע ממנו להביא ילדים לעולם. אבחנה מדויקת של וריקוצלה מיושמת כיום באמצעות בדיקת אולטרה סאונד צבעוני המאפשר תצוגה של זרימת הדם באשכים וזאת לצד בדיקת טמפרטורת האשכים.

וריקוצלה נוצרת בעקבות תקלה בשסתומי הורידים המצויים באשכים. במקרים אלו, קיים קושי פיזיולוגי בניקוז פסולת מהאשכים והדבר מפריע לייצור זרע איכותי. כיום, ניתן לטפל במצבי וריקוצלה במספר דרכים שונות הנקבעות בהתאם לחומרת הבעיה, כאשר בין יתר הפתרונות האפשריים נכללים: טיפולי השבחת זרע וטיפולי מיקרומניפולציה הנחשבים לפתרונות עקיפים בבעיה, וזאת לצד שורה ארוכה של פתרונות ישירים המיושמים במסגרת הליכים כירורגיים.

זיפת (ZIFT = Zygote IntraFallopian Transfer)

החזרה של זיגוטות אל החצוצרה. לאחר ששאבו והפרו את הביציות עם הזרע בתנאי מעבדה. החזרת הזיגוטות בשיטה זו, מתבצעת באמצעות לפרוסקופיה.

זרמה 

נוזל הזרע אותו פולט הגבר שמכיל את הנוזלים מהפרוסטטה ואת יתרת האשך. נפחו של הזרמה נע בין 5 ל – 8 מ"ל. כשעה לאחר פליטת הזרע, הוא הופך לנוזלי (בטמפרטורת החדר). לעיתים תיתכן הפריה לקויה וזאת כאשר הזרמה מכילה תאי זרע לא בשלים – תאים שלא מתפתחים לזירעונים.

חום השחר basal Body Tempreture –

חום הגוף הנמוך ביותר במהלך היממה. מטרת מדידת חום הגוף היא לזהות את מועד הביוץ ובכף בין היתר, ניתן לקבוע את מועד קיום יחסי המין למטרות הריון.

כוריגון / פרגניל –

תרופות אשר מופקות מהשתן של אישה בהריון ומורכבות מהורמון ה – HCG הגונדוטרופין הכוריוני האנושי. הורמון ה- HCG מופרש באופן טבעי מהשליה. כוריגון משמש את רופא הפוריות ליצירת ביוץ בקרב מטופלות ההפריה החוץ גופית.

כוריגון אינה משווקת בישראל. פרגניל היא זריקה אותה יש להזריק לשריר כל עוד הזקיקים גדלו לכ- 20 מ"מ מינימום. על מנת שהביוץ יתרחש (כשלושה ימים לאחר נטילתה) יש להזריק בין אמפולה לשתי אמפולות בהתאם להנחיית הרופא המטפל. הפעילות של הכוריגון / פרגניל זהה לפעילות של ההורמון המבייץ LH

לפרסקופיה

לפרוסקופיההיא פרוצדורה כירורגית הכרוכה בהחדרת מכשיר דמוי טלסקופ דרך חתך קטן בטבור, וזאת למטרות אבחון וטיפול בפגמים כגון: רקמה צלקתית, גידולים שרירנים, אנודמטריוזיס ופגמים נוספים ברחם, בשחלות ובחצוצרות. עד לפני מספר שנים, הלפרוסקופיה נחשבה לתהליך רפואי חיוני לצורך אבחון בעיות העלולות להשפיע על הפוריות ואף לטפל בהן בהתאם לממצאים. מתחילת שנות ה-2000, אבחוני לפרוסקופיה מתבצעים בתדירות נמוכה יותר, וזאת לנוכח השימוש בטכנולוגיות מתקדמות יותר המיושמות בין היתר במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית.

כך או אחרת, לפרוסקופיה אבחנתית/טיפולית מתבצעת תחת הדרמה מקומית ו/או כללית, כאשר ההליך עצמו נמשך בין חצי שעה לשעתיים וזאת בהתאם להיקף הממצאים. עם סיום התהליך, המטופלת נדרשת להשגחה של מספר שעות ולאחר מכן משוחררת לביתה, כאשר ההחלמה המלאה אורכת בין יום ליומיים. כמו כן, עלולים להופיע כאבים ברמה קלה עד מתונה במשך שבוע ימים לאחר התהליך. כיום, טיפול באמצעות לפרסקופיה אבחנתית/טיפולית, מיושם רק לאחר היוועצות עם רופא פוריות.

לפרוטומיה –

ניתוח באמצעותו מבצעים פתיחת בטן על ידי חתך של עד 15 מ"מ. החתך מתבצע מדופן הבטן ועל פי רוב הוא יבוצע במהלך הסרת שרירנים, כריתת רחם או ניתוח קיסרי. בעידן הנוכחי ישנן שיטות מתקדמות יותר לביצוע חלק מההליכים לרבות טיפול בשרירנים וביניהם הלפרוסקופיה.

לופרון (Leuprolide Acetate ) –

תרופה המוענקת בסיטואציות מגוונות ובין היתר כאבים לפני המחזור, אנדומטריוזיס ועוד. במטרה לדכא את הביוץ הטבעי אותה חווה כל אישה – לופרון חוסמת את שחרור ההורמונים FSH ו – LH.

לווריס (Luveris) –

הורמון LH המיוצר באופן סינטטי (ע"י הנדסה גנטית). כל אמפולה של לווריס מכילה 75 יחידות. לווריס (להבדיל מתרופות אחרות אשר מיוצרות משתן של נשים הרות) עשויה כולה באופן מלאכותי דהיינו תרופה סינטטית.

מדיום –

הנוזל בו משתמשים במהלך גידול העוברים בתנאי מעבדה, רגע לפני שמחזירים אותם אל הרחם.

מורולה –

שם העובר בשלביו (בימיו) הראשונים להתפתחותו. השם ניתן בשל דימיון העובר לעץ התות – מורולה בלטינית הוא פרי עץ התות. שלב המורולה מתחיל ביום השלישי או הרביעי לאחר ההפריה.

מורפולוגיה (Morphology)-

אחוז תאי הזרע שנמצאו תקינים מבחינת צורה, מראה וגודל. ככל והמורפולוגיה נמוכה, כך לתאי הזרע סיכויים נמוכים להגיע אל הביצית ו/או לחדור אליה וכמובן ליצור הפריה.

מזא (MESA- micro-epididymal sperm aspiration) –

שאיבת תאי זרע מצינורית האפידידימיס. השאיבה מתבצעת באמצעות מיקרו מניפולציה על מנת להצליח בהליך ההפריה. מזא מתבצעת במקרים בהם אין תנועה של תאי הזרע, תאי הזרע מתים ובמקרה בו לא קיימים תאי זרע בנוזל הזרע.

נוגדנים עצמוניים –

נוגדנים עצמוניים (אוטואימוניים) מקשים על הריון תקין. עצם העובדה שנוגדנים אלו פוגעים בהליך הטבעי והתקין של מערכת קרישת הדם, נוצרים קרישי דם אשר מסכנים את ההיריון. על פי רוב נוגדנים אלו מופיעים לאחר זיהום ו/או כתוצאה מתסמונת נוגדנים מול פוספוליפידים, נטילת תרופות ספציפיות, גידולים ו/או מחלות אוטואימוניות. נוגדנים עצמוניים גורמים לרוב להפלות חוזרות ונישנות.

ספירת זרע נמוכה

בעיות פוריות אצל גברים מהוות כ-40% מבעיות הפוריות עימן מתמודדים זוגות המתקשים להילקט להיריון טבעי. בכל המקרים, בעיות פוריות אצל הגבר קשורות לאיכות תאי הזרע, כאשר אחת מבעיות הפוריות הנפוצות אצל גברים היא ספירת זרע נמוכה.

בעיה זו עלולה לנבוע על רקע פגיעה באשך כתוצאה ממחלות זיהומיות ומחלות מין, כתוצאה מטראומה או הליך ניתוחי, כתוצאה מפגיעה מרכזית במוח וכתוצאה מגורמים סביבתיים כגון: טיפולי כימותרפיה, שימוש בסמים, צריכה מוגברת של מוצרי טבק וכדומה. מצבים של היעדר מוחלט של תאי זרע מכונים בשפה המקצועית אזוספרמיה והם עלולים להתרחש על רקע בעיה בייצור תאי זרע באשך ו/או חסימה של מעבר תאי זרע מהאשך אל השופכה. סיבות אלו מובילות בין היתר גם למצב של ספירת זרע נמוכה אותה ניתן לאבחן באמצעות בדיקת זרע. הטיפול בבעיה מותאם לממצאי הבדיקה, כאשר בין יתר הפתרונות נכללים טיפולי השבחת זרע והליכים ניתוחיים שנועדו לשחרר חסימה של מעבר תאי הזרע.

עובר

העובר האנושי הוא שמו של יצור חי חדש הגדל בתוך רחם האישה מרגע ההתעברות ועד הלידה. עובר האדם עובר שני שלבים עיקריים במהלך התפתחותו, כאשר כל שלב מחולק למספר שלבי משנה. השלב הראשון מכונה EMBRYO והוא מתרחש משלב ההפריה ועד תום השבוע השמיני להיריון, והשלב השני מכונה FETUS והוא מתרחש מתום השבוע השמיני ועד תום תקופת ההיריון. עם סיומו של השלב הראשון (EMBRYO) , מתחיל להיווצר השלד ופעילות בלוטות המין המשפיעה על התפתחות העובר בהתאם למינו. בשלב המשנה הראשון של השלב השני (FETUS), מתפתחים בין היתר פני העובר המקבלים צורה אנושית, המוח, הלב, איברי המין, כפות הרגליים והידיים.

היווצרותו של עובר, מתרחשת בתהליך הפריה (טבעי או טיפולי), כאשר תא זרע זכרי נפגש עם תא ביצית נקבי. ההתמזגות בין התאים מובילה לתא אחד המכונה זיגוטה ובשלב זה מתחילה למעשה התפתחותו של העובר האנושי. התפתחותו של עובר אנושי מתרחשת באופן טבעי באמצעות מורפוגן שהוא למעשה חומר המופרש ממספר תאים המצויים במרכז העובר המתפתח.

עקרות הלכתית

אי פריון הלכתי הידוע גם בשם עקרות הלכתית הוא למעשה מצב בו אישה יהודייה (שומרת מצוות) בריאה ופורייה, אינה יכולה להרות בשל קיום הלכות נידה. על פי ההלכה היהודית, חל איסור מוחלט עם קיום יחסי אישות בתקופת הווסת ובמהלך שבעת הימים שלאחר תום הווסת. שבעת הימים הללו ידועים בשם ההלכתי "שבעה נקיים". כפועל יוצא מכך, העקרות ההלכתית, מתרחשת בקרב נשים יהודיות שומרות מצווה, שחלון הפוריות שלהן מתרחש לפני סיום מועד תקופת שבעת הימים הנקיים. תופעה זו מתרחשת בעיקר בקרב נשים בעלות מחזור קצר ו/או דימום ווסתי ארוך. תופעת העקרות ההלכתית רווחת בעיקר בקרב בנות המגזר החרדי, כאשר מימדי והיקף התופעה אינו ידוע. יחד עם זאת, לאורך הדורות האחרונים, ובעיקר בעשורים האחרונים, הונהגו פתרונות שונים לנשים חרדיות המתמודדות עם התופעה. פתרונות אלו משלבים בין פתרון רפואי לפתרון הלכתי.

אחד מהפתרונות הרפואיים הנפוצים ביותר הוא נטילת הורמונים אשר נועדו לדחות את מועד הביוץ. בשנה האחרונה, יצא לאור הספר: עקרות הלכתית – פתרונות למצבי אי פריון על רקע הלכתי ובו מוצעים הפתרונות ההלכתיים לנושא העקרות ההלכתית.

פרוטוקול

טיפולי פוריות כרוכים בין היתר בנטילת תרופות המותאמות עבור כל אישה מטופלת באופן פרטני. תרופות אלו נקבעות בהתאם לסוג הטיפול, גיל האישה המטופלת, מצבה הבריאותי הכללי ופרמטרים נוספים הנקבעים על ידי הרופא המטפל. לצורך קביעת סוגי התרופות והמינונים הנדרשים לכל אישה באופן פרטני, קיים הכרח ביצירתו של פרוטוקול על ידי הרופא המטפל.

חשוב לציין שהפרוטוקול מותאם לכל אישה באופן פרטני, כאשר הפרוטוקול יכול להשתנות תוך כדי ו/או לאחר הטיפול במידה והוא לא הצליח. על פי הפרוטוקול הנפוץ, נהוג שהאישה המטופלת נוטלת תרופה המיועדת לגירוי השחלות החל מהיום השני או השלישי למחזור, ולאחר מכן, במסגרת מעקב אולטרה סאונד אחר התפתחות הזקיקים, מוסיפים תרופה למניעת ביוץ מוקדם. מטרת יצירתם של הפרוטוקולים היא להשיג תוצאה של כמה שיותר ביציות בשלות אותן ניתן יהיה להפרות במסגרת ההליך הטיפולי, כאשר קיימים מספר סוגי פרוטוקולים הידועים בשם: פרוטוקול קצר/ארוך והפרוטוקול החדש.

פזא (PESA)

הליך רפואי בו שואבים זרע מיותרת האשך. את השאיבה מבצעים באמצעות מחט אותה מחדירים אל העור

פיוסלפינגס

מצב רפואי בו קיימת מוגלה בחצוצרה שגורמת לנפיחות. מצב רפואי זה מתרחש בגיל הפוריות (19-45) ונגרם על פי רוב בשל מחלה דלקתית של האגן – ההדבקה נגרמת בעקבות : מגע מיני סיבות נוספות הגורמות לפיוסלפינגס הן: שימוש בהתקן תוך רחמי, הפלה יזומה ואף הדבקה הנגרמת במהלך לידה פעילה.

פרולקטין (prolactin)

הורמון המיוצר על ידי ההיפופוזה (בלוטת יותרת המוח). רמתו עולה בקרב נשים הרות ונשים מניקות. אצל גברים ו/או נשים שאינן בהריון רמת ההורמון נמוכה ומאידך לאחר הלידה וכל עוד היולדת מניקה, הבלוטה מייצרת עוד ועוד פרולקטין בהתאמה.

אישה שבוחרת לא להניק תחזיר את רמת הפרולקטין במהרה לרמתו הנמוכה (כפי שהייתה לפני ההיריון) וכפועל יוצא ייפסק יצור החלב.

רמת פרולקטין גבוהה בקרב נשים גורמות ל:

• ביוץ לא סדיר
• בעיות פריון
• יובש בנרתיק
• הפרשת חלב מהשד

רמת פרולקטין גבוהה בקרב גברים גורמות ל:

• ירידה ברמת הטסטוסטרון
• ירידה בתפקוד ובחשק המיני
• ירידה בפריון
• הפרשת חלב מהשדיים

פרוגסטרון

הורמון המופרש לאחר הביוץ על ידי הגופיף הצהוב (מצוי בשחלה). זהו הורמון מין נקבי והוא מופרש במידה קטנה מאוד ממספר מקורות – נשים: מבלוטת יותרת הכליה ומהשלייה. גברים: מהאשכים.

נהוג להפיק מהפרוגסטרון בין היתר: גלולות למניעת הריון, תרופות הורמונליות לגיל המעבר ועוד. הפרוגסטרון מכין את הרחם להריון והוא זה שתומך בו עד הלידה. את הפרוגסטרון נהוג לשלב עם הורמונים אחרים וביניהם אסטרוגן. לאחר הביוץ מתרחשת עלייה ברמת הפרוגסטרון והיא נמשכת מספר ימים לאחר הביוץ, כך שבאמצעות מדידת הפרוגסטרון, ניתן לקבוע האם התרחש הביוץ –
במהלך ההיריון רמות הפרוגסטרון עולות בהדרגה ובהתאמה להתקדמותו. ככל ורמת ייצור הפרוגסטרון בשלייה נמוך במהלך הטרימסטר הראשון להריון, אזי ניתן להסיק כי קיימת בעיה בשלייה, בדופן הרחם ו/או בהשרשת העובר ברחם.

היה ולא התקיימה השרשה, אזי רמות הפרוגסטרון ירדו באופן משמעותי ודימום המחזור יחל. בדיקת רמות הפרוגסטרון מתבצעת על ידי בדיקת דם פשוטה.

פרימולוט-נור (Primolut-Nor)

תרופה בעלת הורמון המין הנשי – פרוגסטרון. את התרופה נוטלות נשים הסובלות מבעיות גניקולוגיות לרבות ליקויים / אי סדרים במחזור החודשי, אנדומטריוזיס – דלקת ברירית הרחם, מתסמונת הקדם וסתית. את התרופה נוטלים דרך הפה.

פרוברה (PROVERA)

תרופה המכילה את הורמון הפרוגסטרון וניתנת כזריקה וכקפסולה דרך הפה. את הכדור רושמים לנשים אשר זקוקות להגברת הורמון הפרוגסטרון בשל אי קבלת מחזור, מחזור לא סדיר ו/או אנדומטריוזיס. הזריקות ניתנות במינונים שונים ובהתאמה לבעיה הגניקולוגית ממנה סובלת האישה ובין היתר: זריקת סיאנה (104 מ"ג) ניתנת למניעת וכך גם זריקת דפופרוברה (150 מ"ג) . זריקת דפופרוברה (500 מ"ג) ניתנת כטיפול תומך במקרים של גידולים סרטניים שלא ניתנים לכריתה.

פרוברה ניתנת במינון של 5 מ"ג כחלק מהליכי פוריות. נשים שאינן מבייצות ובשל כך לא מקבלות מחזור, ייטלו את התרופה פעמיים / שלוש פעמים ביום על מנת לגרום לדימום המדמה את המחזור החודשי.

פרילק (Parilac)

ניתנת להורדת רמות הפרולקטין (הורמון החלב). פרולקטין מופרש מבלוטת יותרת המוח – עלייה ברמת הפרולקטין, משבשת את סדרו התקין של הביוץ. את התרופה נוטלים דרך הפה ומהרגע שמושג הריון מפסיקים ליטול אותה (להוציא מקרים חריגים בהם ישנם גידולים מעל 10 מ"מ). חל איסור ליטול פרילק במקרים בהן האישה מניקה. המינון המומלץ הוא חצי ועד 3 כדורים במהלך כל יום.

פרגווריס (Pergoveris) 

שילוב שני הורמונים סינטטיים – הורמון FSH (150 יחידות) והורמון LH (75 יחידות) המשיגים השראת ביוץ. את התרופה מקבלים בזריקה תת עורית.

פרדניזון (Prednisone)

ניתנת במטרה לדכא את הפרשת האנדרוגנים (הורמונים זכריים) שמופרשים מהאדרנל (בלוטת יותרת הכליה). כחלק מהליך ה-IVF נהוג לבצע הנצה (חלון בעובר) ולתת פרדניזון בכדי לאפשר למערכת החיסונית לקבל את העובר.

פרגמנטים בתאי העובר

פרגמנטים נקראים גם שברים בהם ניתן לצפות בתנאי מעבדה. שברים אלו נצפים בציטופלסמה / בנוזל שסביב הגרעין. אחוז גבוה של שברים בעובר מעיד על איכותו – 20% שברים מעיד על איכות טובה, 50% שברים מעיד על עובר באיכות נמוכה.

פיוריגון (Puregon)

תרופה להשראת ביוץ המכילה את הורמון ה- FSH . זוהי תרופה סינטטית (מיוצרת בהנדסה גנטית) והיא ניתנת כזריקה תת עורית. את התרופה נהוג לתת גם לנשים המצויות בהליך הפריה חוץ גופית וגם לגברים הסובלים מרמה הורמונאלית נמוכה ומתקשים בייצור זרע.

פרוגינובה (Progynova)

תרופה הורמונאלית המכילה אסטרוגן ומטרתה להכין את רירית הרחם לקליטת העוברים. התרופה ניטלת באמצעות גלולות דרך הפה פעמיים/ שלוש ביום.

ציסטה שחלתית –

ציסטה שמצויה בשחלות פרושה שק מלא בנוזל. הציסטה על פי רוב היא שפירית ואינה מצריכה טיפול כירורגי (דהיינו ניתוח) וגודלה יכול לנוע בין סנטימטר בודד ועד 10 סנטימטרים.

ציסטת שוקולד –

שלפוחית מלאה בנוזל חום המדמה שוקולד ועל גן שמה. צבע הנוזל מקורו בדם ישן. על פי רוב נמצא קשר בין ציסטת שוקולד לבין אנדומטריוזיס ובמקרה זה, השם הינו אנדומטריומה

צילום רחם –

לקראת טיפולי הפוריות תופנה האישה המטופלת לצילום רחם בכדי לברר האם ישנה בעיית פוריות נקודתית שנכון להתייחס אליה במהלך טיפולי הפוריות ובין היתר חסימה בחצוצרות ו/או חסימה ברחם / מחיצה ברחם וכיוצא בזאת.

צנתור של החצוצרות –

בחצוצרה של האישה מתרחשת ההפריה ושם פוגש הזרע את הביצית ונוצר העובר. העובר מתגלגל במעלה החצוצרה עד שהוא מגיע אל הרחם ומשתרש בו. כל עוד החצוצרה לא חסומה המפגש בין הזרע לבין הביצית ונדידת העובר אל הרחם יכול להתרחש אך במקרים בהם ישנה חסימה, ההיריון הופך לבלי מושג אלא אם מתבצע צנתור. צנתור מתאפשר בתנאי שהחסימה קיימת בחלק שקרוב יותר לרחם ובמילה מקצועית יותר, חסימה קריבנית – פרוקסימלית. הצנתור מתרחש תחת שיקוף רנטגן (אולטרסאונד) ואחוזי ההצלחה של ההליך הם גבוהים

קולפוסקופיה

הדמיה של צוואר הרחם, המתבצעת לרוב לאחר קבלת תוצאות לא תקינות של בדיקת פאפ. קולפוסקופיה מאפשרת לרופא המטפל לצפות מקרוב וביתר דיוק באזור ובמידת הצורך לקחת מהאזור דגימה לבדיקות מעבדה בהתאם.

קרטיה (אספרין) 

תרופה הניתנת בתהליך הפריה חוץ גופית ומשמשת עבור הורדת דביקות הטסיות. תפקיד הדביקות של הטסיות הוא ליצור קרישי דם בתקווה שישפרו את זרימת הדם המועבר אל רירית הרחם.

קרינון (Crinone)

תרופת פריון בה משתמשות נשים רבות במהלך הפריה חוץ גופית. קרינון מגיע בתצורת ג'ל אותו מחדירים באמצעות מוליך אל הנרתיק. על פי רוב את הקרינון מחדירים אל הנרתיק פעם אחת ביום.

ריר צוואר הרחם – 

ריר צוואר הרחם מופרש באמצעות בלוטות המצויות בצוואר הרחם. ככל וישנו מעורבות של אסטרוגן כמות ריר צוואר הרחם עולה טרם הביוץ צמיגותו הופכת לנמוכה הוא חלקלק וצלול. לקריאה נרחבת אודות בעיות בריר צוואר הרחם

שחלות פוליצסיטות

תסמונת השחלות הפובליציסטיות מהווה את  הסיבה הנפוצה והשכיחה ביותר לאי פריון על רקע חוסר ביוץ. תסמונת זו הידועה גם בשם PCOS, מתרחשת על רקע שחלות מוגדלות ובעלות מספר גדול של ציסטות בגדלים משתנים. הסיבות להיווצרותן של שחלות פוליצסיטות אינן ידועות, אך בין יתר התסמינים העלולים להעיד על קיומה נכללים: חוסר ביוץ, אקנה, סוכרת, השמנת יתר, יתר לחץ דם, אי סדירות במחזור ורמות גבוהות של הורמונים זכריים. את מבנה השחלות הפוליצסיטות ניתן לאבחן באמצעות אולטרסאונד של האגן, והיא ידועה כהפרעה הורמונאלית  נפוצה בקרב 10% מכלל הנשים בגיל הפוריות.

נשים המתמודדות עם שחלות פוליצסיטות נדרשות בין היתר לטיפולי השראת ביוץ המיושמים במסגרת טיפול תרופתי הנחשב לטיפול יעיל לצורך השגת הריון בקרב נשים המתמודדות עם התסמונת. חשוב לציין שהשמנת יתר עלולה להקשות על הטיפול התרופתי, ולכן, אחת מההמלצות לנשים עם משקל עודף היא לקיים דיאטה כזו או אחרת להשלת הקילוגרמים המיותרים.

שברים בעובר –

על מנת לקבוע את איכות העובר, יש לאתר את מספר (%) השברים בעובר. כל עוד בעובר לא יהיו מעל 20% שברים (ביחס לשטחו), איכותו תהיה טובה ומאידך וימצאו מעבר ל- 50% שברים בעובר, איכותו תהיה ירודה – איכות עובר ירודה מורידה את סיכויי ההשתרשות שלו בדופן הרחם וכפועל יוצא את ההיריון המיוחל.

תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) –

Polycystic ovary syndrome היא סיבה שכיחה לבעיות פריון בקרב נשים שהגיעו לגיל הפריון. בשל התסמונת, הביוץ אינו מתקיים באופן סדיר, אך הסיכוי להיכנס להריון הוא גדול. התסמינים שיכולים להעיד על תסמונת השחלות הפוליציסטיות הן: מחזור וביוץ לא סדיר, עלייה ברמה של ההורמונים הגבריים בדם, שיעור יתר, נשירת שיער והופעת פצעי אקנה , משקל עודף, ריבוי זקיקים בשחלות, עלייה ברמת השומנים בדם, סכרת עלייה בהורמון ה- LH ביחס להורמון ה- FSH
תסמונת השחלות הפוליציסטיות שכיחה וכ- 20-25% מהנשים שהגיעו לגיל פריון (12-45), סובלות ממנה. האבחנה מתבצעת בהתאם לתסמינים ולאחר שנישלו גורמים אחרים המובילים להפרעה הורמונלית ובין היתר הפרעה בתפקוד בלוטת התריס וכיוצא בזאת.

תהודה מגנטית (MRI)-

טכנולוגיה מתקדמת ויקרה, באמצעותה ניתן להדגים את בלוטת יותרת המוח ובמקרים מסוימים לאבחן מומים מולדים ברחם. לעיתים בבעיות פריון, נדרשת האישה לעבור בדיקת MRI באמצעותה ניתן להתאים טיפול אולטימטיבי בדרך להריון המיוחל.

תנגודת לאינסולין

לעובר הגדל ברחם אימו, דרישות מטבוליות עצמאיות שעל האם הנושאת לספקם וכפועל יוצא, משתנה המערך המטבוליזם של האם ההרה – במקרה בו מתקיים שובע, תתרחש תנגודת לאינסולין וירידה של יעילות האינסולין בין 50 ועד 70 אחוז לרוב בטרימסטר השלישי.

בתהליך התנגדות האינסולין, פחות גלוקוז נכנס לרקמות ופחות עובר לעובר ובמילים אחרות, רמות האינסולין עולה בתגובה לעליה בתנגודת אליו והוא אינו מצליח לבצע את "המוטל עליו", ועל כן מתרחשת עלייה ברמת הסוכר בדם של האם ההרה.

מרבית מהנשים מתמודדות בהצלחה יתרה עם מצב זה, אך ישנן נשים (בין 8-10%) אצלן מתערער מאזן הפחמימות בגוף ומופיעה סכרת הריון.

תסמונת גירוי היתר השחלתי (OHSS)

תסמונת הנגרמת על פי רוב במהלך טיפולי פוריות – הפריה חוץ גופית. במרבית המקרים, תקבל אישה טיפול הורמונאלי מאסיבי כדי לגרום להגדלת מסבר הביציות הבשלות. במקרים ספציפיים, עלולות השחלות להגיב באופן "מוגזם" לטיפול ההורמונלי ובמילים אחרות, מספר הזקיקים לצד רמת ההורמונים עולים מעבר לרצוי.

גירוי יתר שחלתי מתקיים על פי רוב בשל מתן טיפול תרופתי המכיל FSH – זריקת גונדוטרופינים שעתידה להגדיל את מספר הביציות הבשלות. גירוי היתר מתרחש במידה וקיימת חשיפה להורמון HCG

תסמונת זו, מתרחשת באופן מוחלט בעת מתן טיפול הורמונלי (כחלק מתהליך טיפולי פוריות) ויהיה זה חריג שתסמונת גירוי היתר השחלתי תתרחש באופן עצמוני אלא אם יהיה זה במהלך הריון מרובה עוברים.

במהלך גירוי יתר מתרחשת עלייה בחדירות כלי הדם ובאופן ישיר מתבצעת דליפה של נוזלים מכלי הדם אשר מצטברים באזורים אחרים בגוף לרבות בצקות. גירוי יתר גורם לירידה בנפח הדם, לעלייה בקרישיות ובצמיגות הדם ובמקרים מסוימים עתידה להתפתח הפרעה בתפקוד הכליות לצד הפרעה במאזן המלחים בגוף.

התסמינים אותם תחוש האישה משתנים בהתאם לחומרה. במקרים קלים יותר, הבטן תהיה תפוחה ותכאב. יתכן ויתקיימו שלשולים והקאות ותתרחש הגדלה (מועטה) של השחלות. במקרים קשים יותר, תתרחש מיימת והשחלות תהיינה גדולות יותר ובמקרים הקשים ביותר, תהייה מיימת (נוזל) בבית החזה, תתרחש צמיגות יתר בדם, שיבושים בתפקודי הכבד , מתן שתן מועט ובעיות בתפקודי הכליות.

גורמי הסיכון להיקלע לגירוי יתר הם: נשים צעירות, רזות ובעלות תמונת השחלות הפוליציסטיות. נשים בעלות מינון גבוה של גונדוטרופינים, עלייה מהירה של האסטרוגן לצד זקיקים מרובים, מספר רב של ביציות שנשאבו.

תרומה כפולה –

תרומה כפולה היא תרומת זרע לצד תרומת ביצית.

ET

Embryo Transfer הידוע גם בשם  המקוצר ET  הוא מונח רפואי מקצועי בתחום טיפולי הפוריות המתאר למעשה תהליך של החזרת עוברים לרחם. תהליך זה מהווה את השלב האחרון בטיפולי הפריה חוץ גופית (IVF) והוא מיושם לאחר התחלקות הביצית המופרית בתנאי מעבדה. ברוב המקרים, מוחזרים בין עובר אחד לשתיים במסגרת תהליך ET , כאשר האישה המטופלת רשאית להחליט על מספר העוברים שיוחזרו לרחמה, וזאת בהיוועצות מוקדמת עם הרופא המטפל. כיום, מספר העוברים המרבי המוחזר לרחם הינו 3 וזאת מחשש להריון מרובה עוברים הנחשב להיריון בסיכון גבוה העלול לסכן את בריאותה של האישה ההרה.

פעולת ההחזרה עצמה היא פרוצדורה רפואית פשוטה יחסית והיא מתבצעת ללא צורך בהרדמה כללית או מקומית. במסגרת התהליך, שואבים את העוברים לתוך צינורית המוחדרת לחלל הרחם ושם משחררים את העוברים ישירות אל רחמה של המטופלת. בימים המקדימים להחזרה, המטופלת נדרשת לטיפול הורמונאלי שמטרתו להכין את רחמה לקליטת העוברים, כאשר השרשת הביצית המופרית ברחם, תבטיח בסופו של דבר היקלטות להיריון.

ICSI

Intra cytoplasmic sperm injection הידוע גם בשם המקוצר ICSI הוא מונח רפואי מקצועי בתחום טיפולי הפוריות המתאר למעשה תהליך של הזרקת זרע לתוך הביצית. פעולה זו ידועה גם בשם מיקרומניפוליצה המשמשת לצרכי הפריית הביצית במהלך טיפולי הפריה חוץ גופית (ivf) וזאת בעיקר במקרים בהם קיימת בעיית פוריות שמקורה בתאי זרע ירודים.

 טיפולי ICSI מיועדים לזוגות בהם הגבר מתמודד עם אחת מבעיות הפוריות הבאות:

• ספירת זרע נמוכה
• חסימה בצינורית הזרע
• בעיה במבנה הזרע
• בעיה בתנועתיות הזרע

יחד עם זאת, חשוב לציין שטיפולי ה-ICSI מיועדים בעיקר לזוגות שלא השיגו היריון במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית ובמקרים בהם ללא טיפול זה הם אינם יכולים להיות פוריים.

טיפולי ה-ICSI מיושמים באמצעות שלבי טיפול זהים לטיפולי הפריה חוץ גופית, וביניהם: שלב הגברת הביוץ, שלב שאיבת ביציות, שלב הכנתם והשבחתם של תאי זרע, שלב תהליך ההפריה בתנאי מעבדה ושלב החזרת העוברים (ביצית מופרית) לרחם האישה.

MESA

בעיות פוריות אצל גברים מהוות כ-40% מסך בעיות הפוריות בגינן זוגות פונים לטיפולי פוריות. אחת מהסיבות השכיחות ביותר לבעיות פוריות אצל גברים היא חסימה במעבר התקין של הזרע מהאשך אל השופכה. במצבים אלו, נדרשת פעולה מקדימה לצורך שאיבת זרע בכמות ובאיכות המתאימה לצרכי הפריית הביצית. פעולת שאיבת הזרע ידועה בשם MESA והיא מתייחסת לשאיבת זרע מתוך האפידידימיס שהוא למעשה צינור מפותל המצוי באיברי הרבייה הגבריים. צינור זה מקשר  את האשך עם חבל הזרע.

קיומה של פעולת MESA  נדרשת בכל אותם מצבים בהם קיימת בעיה בצינורית הזרע אשר נגרמה מסיבה כזו או אחרת, לרבות, טראומה, ניתוח, בעיה מולדת, קבלת טיפולים כימותרפיים וכדומה. במקרים אלו, פעולת השאיבה נועדה לצרכי השבחת תאי זרע המשמשים בעיקר למטרות טיפולי מיקרומניפולציה (ICSI) המיועדים לזוגות המתקשים להגיש היריון גם לאחר טיפולי הפריה חוץ גופית. פעולת השאיבה עצמה מיושמת במסגרת הליך כירורגי פשוט במסגרתו מוחדרת צינורית אל האפידידימיס.

TESA

עד לפני מספר שנים, מצבים של העדר זרע אצל גברים, הוגדרו כעקרות גברית ונותרו ללא אפשרויות טיפול, למעט קבלת תרומת זרע או אימוץ. בשנים האחרונות, מצבים של העדר זרע מוחלט, הידועים בשם המקצועי כ- מאזואוספרמיה, ניתנים לטיפול במסגרת פרוצדורה רפואית המכונה MESA.

פרוצדורה זו מיושמת במסגרת הליך ניתוחי תחת מיקרוסקופ, והיא מאפשרת בחינה של צינורות יותרת האשך ושאיבת נוזל זרע ישירות מתוך רקמת האשך. טיפולי MESA (microsurgical epididymal sperm aspiration) מיועדים אומנם לאחוז קטן מכלל הגברים המתמודדים עם מאזואוספרמיה, אך הם מהווים פרוצדורה רפואית בעלת סיכוי גבוה למציאת זרע באיכות טובה לצורך הפריה, וכל זאת באמצעות חתך קטן ביותרת האשך. כיום, הטכנולוגיה הרפואית בטיפול פוריות, מאפשרת מספר שיטות להפקת תאי זרע פוריים גם במקרים בהם מדובר בהעדר זרע מוחלט. טכנולוגיות אלו, הכוללות ביניהן את ניתוחי MESA, מיושמות לאחר בחינה מדוקדקת של כל מקרה אזואוספרמיה וזאת במסגרת איסוף דגימות זרע מרובות כחלק מהליך אבחון הבעיה