הריון חוץ רחמי פרושו, השתרשות העובר בחצוצרה ובמקרים נדירים יותר בשחלה ואף בקרום הצפק (קרום שמצפה את האגן / את חלל הבטן / צוואר הרחם). הריון נוצר לאחר שהביצית הופרתה על ידי הזרע ונדדה לרחם עד אשר השתרשה ברירית אז העובר גדל עד הרגע המיוחל. אחוז אחד מסך ההריונות, יסתיימו מחוץצלרחם, אך בקרב נשים בהליך טיפולי הפריה חוץ גופית, הסיכון גבוה פי שניים. גם עבור נשים בעלות התקן תוך רחמי הסיכוי להריון בחצוצרה הוא גבוה יותר. גם מי שכבר חוותה בעברה הריון בחצוצרה או בשחלה, מצויה בסיכון אף גבוהה יותר משמעותית (פי 10 בהריונות הבאים ביחס לנשים שלא חוו הריון מחוץ לרחם).
הריון חוץ רחמי אבחון
אבחון מוקדם של הריון מחוץ לרחם מחייב טיפול מהיר ומניעת החמרה שעלולה אף להגיע לכדי סיכון חיים. התמהמהות בזיהוי מובילה לגדילה של ההיריון עד כדי פריצה של דופן החצוצרה ודימום דרמטי שמסכן את המטופלת. אבחון מאוחר עלול להוביל את האישה לחדר ניתוח ולאיבוד מהיר של דם רב עד כדי כניסה למצב של הלם. אבחון מוקדם מונע את הצורך בחדרי ניתוח ומאפשר מתן טיפול מהיר ויעיל. הבדיקות המומלצות לאבחון הריון בחצוצרה או בשחלה, הן בדיקות דם – בדיקות בטא (HCG) – בדיקה למדידת הורמון הריון.
בדיקת בטא מכפילה עצמה בכל 48 ועד 72 שעות – עלייה לא מספקת של הבטא, עתידה לרמוז על הריון בחצוצרה או בשחלה וכך גם ערכים של המוגלובין והמטוקריט בדם, יכולים להעיד על הריון חוץ רחמי. הדרך הטובה ביותר לצפות הריון לא תקין שהשתרש מחוץ לרחם, היא בדיקת האולטרסאונד.
רופא הנשים עתיד לצפות בשק הריון בשבוע החמישי / השישי להריון ובמידה ושק ההיריון לא נצפה ובטח אם האישה מתלוננת על כאבי בטן, הרי שהסיכוי להריון חוץ רחמי גבוה. בטא גבוה מ – 2000 ועד 2500 לצד היעדרות שק הריון בחלל הרחם, בהכרח יעיד על חשד להריון מחוץ לרחם.
בדיקה נוספת באמצעותה ניתן לאבחון הריו חוץ רחמי היא רמת הפרוגסטרון בבדיקת הדם – פרוגסטרון נמוך מ- 5 מעיד על הריון חוץ רחמי. שכיחות הריון חוץ רחמי בקרב נשים שעוברות טיפולי פוריות גבוה פי 100 מנשים שנקלטות להריון באופן ספונטני. האבחנה של הריון חוץ רחמי בקרב נשים שעברו טיפולי פוריות קלה יותר בשל בדיקות האולטרסאונד המתוזמנות ואילו נשים שנקלטיו להריון ספונטני ובטח אלו שאינן חוות שום תסמין, יהיה קשה יותר לאתר הריון חוץ רחמי בשלביו המוקדמים.
תסמינים
על פי רוב בשלב הראשוני לא יתגלו תופעות לוואי. האבחנה לרוב נקבעת באקראיות ובמהלך בדיקה. היה ולא בוצעה בדיקה ראשונית, יופיעו תסמינים במהלך ההיריון ביניהם כאבי בטן, דימום (וגינלי), בחילות, סחרחורות וחולשה עד כדי תחושת עילפון ולעיתים עילפון. במקרים חריגים יותר, הריון חוץ רחמי עלול לגרום לדימומים באגן ובחלל הרחם לכאבי בטן שמקרינים על כאבי כתפיים לצד הלם תת נפחי ואף לחץ על פי הטבעת.
טיפול
הריון מחוץ לרחם הוא גורל ידוע מראש – עובר לא יכול להתפתח באופן תקין ועל כן יש הפסקת הריון. מרגע האבחנה יש להעניק טיפול מידי שימנע קרע בחצוצרה או דימום דרמטי עד כדי סכנת חיים. הריון חוץ רחמי מצריך ניתוח אותו מבצעים בגישת הלפרוסקופיה באמצעותו מוחדרת מצלמה זעירה. היה וההיריון התגלה בשלבים מוקדמים (לפני שלעובר דופק) ובתנאי שמצב המטופלת יציב (ללא דימום בחלל הרחם), ניתן לטפל במצב באמצעות תרופה בשם מתוטרקסט אשר מעכבת את יצור ה – DNA ואת חלוקת התאים עד סיום ההיריון. ישנם מקרים בהם הריון חוץ רחמי מתמוסס עצמוני (הפלה טבעית).
טיפול תרופתי – זריקת מטוטרקסט במינון נמוך, אשר מייתר את הצורך בניתוחים ובהרדמה כללית. לאחר מתן התרופה יש לבצע מעקב עד העלמות ההיריון (לרוב כשבועיים). המעקב יכלול תפקודי כבד, ספירת דם ובחינת הורמון ההיריון בדם. לעיתים לאור ספיגת ההיריון החוץ רחמי, ייתכן והמטופלת תסבול מכאבי בטן ולעיתים אף ייתכן וספיגת ההיריון לא יצלח והמטופלת בכל זאת תגיע לניתוח (כ – 10%). לאחר הטיפול תתבקש המטופלת להמתין מספר חודשים עד שתוכל לחזור ולנסות להרות (בין אם באופן טבעי ובין אם באמצעות טיפולי פוריות).
טיפול כירורגי – הטיפול הניתוחי מבוצע על ידי לפרוסקופיה ובמקרים חריגים באמצעות פתיחת בטן. במהלך הניתוח יבוצע חתך בדופן של החצוצרה דרכו מוציאים את שק ההיריון ובמקרים אחרים אף מסירים את החצוצרה כולה (בחצוצרה שמכילה את ההיריון החוץ ריחמי). הסרת החצוצרה הוא הליך פשוט יותר והסיכון לדימומים נמוך יותר. מאידך, כריתה של החצוצרה ממזערת סיכויים להרות ומקשה על התהליך. יתרון כריתת החצוצרה היא העובדה שלא יתכן ויתרחש בשנית הריון חוץ רחמי. הליך הכירורגי הכרוך בלפרוסקופיה מצריך אשפוז יום בלבד ולאחר מספר ימים תבצע המטופלת בדיקת דם להערכת רמת הורמון ההיריון וכל עוד חזרו הערכים שלישים הרי שהפעולה הצליחה.
