הפריית מבחנה היא חלק בלתי נפרד מטיפולי פוריות אשר הפכו לשכיחים בעת הנוכחית. אם בשנים עברו המונח "הפרית מבחנה" נאמר בלחש, הרי שכיום המודעות גברה וזוגות רבים גאים בטיפולים אותם הם עוברים. אז מהם טיפולי פוריות , מהי הפרית מבחנה? מי זקוק לזה ובמה זה כרוך? זאת ועוד במאמר הבא.
הפריית מבחנה היא שם נוסף לטיפולי פוריות ובמינוח המוכר יותר, הפריה חוץ גופית – IVF. הפריה חוץ גופית הוא תהליך בו מפרים את הביצית והזרע בתנאי מעבדה – מחוץ לרחם / לגוף האישה, לאחריו יוחזרו העוברים אל הרחם, שם יתפתח העובר עד למועד הלידה המשוערת.
בשנים עברו נהגו לבצע הפריית מבחנה בעיקר בקרב נשים שהתקשו להרות בשל חסימה בחצוצרות, או בעיה פיזיולוגית אחרת, אך עם השנים שחלפו, משמשת שיטת פוריות זו למגוון נרחב יותר של סיבות ובין היתר נשים יחידניות, זוגות חד מיניים, שימור פוריות ועוד.
נתון יבש – מעל 2% מהילדים בישראל בכל שנה, מגיעים אל העולם באמצעות הפרית מבחנה (מעל 3000 ילדים ).
סיכונים הכרוכים בהפריית המבחנה
כמו בכל הליך רפואי, גם בתהליך ההפריה ישנם סיכונים שחשוב לקחת בחשבון ולהיות מודעים אליהם ובין היתר גירוי יתר של השחלות לצד הריון מרובה עוברים. חשוב לקחת בחשבון כי גם אצל הרופא המומחה והמיומן ביותר עלולים להתרחש תופעות לוואי אלו – אומנם המיומנות תמזער את הסיכון אך כסיכון הוא עדיין קיים.
גירוי יתר של השחלות נגרם בעקבות התרופות שמוענקות להשראת ביוץ (מרבית הנשים מקבלות תרופות מסוג אלו במהלך הטיפול) – תרופות אלו גורמות להצטברות נוזלים בבטן ולהגדלה לעיתים דרמטית של השחלות. גירוי יתר שחלתי עלול להוביל לדימומים בשחלה ו/או לזיהום.
הריון מרובה עוברים כשמו כן הוא, הריון בו שניים ויותר מהעוברים שהוחזרו אל הרחם הושרשו והתפתחו ברחם – הריון מרובה עלול להוביל ללידה מוקדמת וסיבוכים שכרוכים בפגות.
הפרית מבחנה הליך
הפרית מבחנה מורכבת ממספר שלבים וביניהם : התאמת תרופות, שאיבת ביציות , הפריה והחזרת העוברים אל הרחם אלא אם התהליך בוצע לשם שימור פריון אז יועברו העוברים / הביציות להקפאה.
הטיפול התרופתי
על מנת לא להגיע ליום השאיבה עם ביצית אחת בלבד (מה שקורה לאישה בכל חודש באופן טבעי), מכין הרופא המטפל פרוטוקול (ארוך / קצר) תרופתי, במטרה להביא את האישה ליום השאיבה עם כ- 10 ביציות. התרופות מחולקות לשלוש קטגוריות שונות:
1. מניעת ביוץ מוקדם המתרחש באופן טבעי הנפוצות הן דקפפטיל / סינירל / צטרוטייד ועוד.
2. תרופות המאפשרות יצירת זקיקים רבים יותר לקראת יום השאיבה.
3. תרופות להבשלת הביציות
שאיבת ביציות
שאיבת ביציות מתבצעת באחת משתי דרכים אלו : תחת הרדמה מלאה ולחילופין ללא הרדמה (לשיקול המטופלת). את הביציות ישאב הרופא המטפל באמצעות מחט דקה הנחיית אולטרסאונד דרך הנרתיק מיד בתום השאיבה מועבר הנוזל שנשאב מהשקיקים למעבדה שם הם יעבירו אותו מהמבחנה אל צלחת ה"פטרי" ותבוצע הפרדה של הביציות בעזרת מיקרוסקופ.
ההפריה
בשלב זה עתידות הביציות להיפגש עם הזרע ולשם כן מבצעים "השבחת זרע" ויוצרים את המפגש בתנאי מעבדה. במקרים בהם איכות הזרע אינה מיטבית, מבצעים הליך שנקרא מיקרומניפולציה.
החזרת עוברים – בשלב זה התפתחו עוברים ( בין 3-5 ימים) והם מועברים בהנחיית אולטרסאונד וצנתר אל הרחם. לרוב ההחזרה מבוצעת לאחר 3 ימים במעבדה ובמקרים מסוימים לאחר 5 ימים וההחזרה יכולה גם להיות כפולה, דהיינו החזרה לאחר 3 ימים ולאחר 5 ימים גם יחד. העוברים שנשארו להתפתח בתנאי מעבדה נקראים "בלסטוציסטים".
היה והתפתחו במעבדה עוברים רבים שאינם מוחזרים אל הרחם, הם יכולים לעבור לשלב הקפאת עוברים ולשמש את הזוג / האישה בשלבים מאוחרים יותר של חייה.
